אהל יעקב לה

למעשה בראשית להגדלת היום דוקא וביום המיוחס למשה ישמח משה שהו הוציאנו ממצרים ולזה נשתעבדנו בשבת כנ"ל אין אומרים זכר למעשה בראשית כי זה בא לחיובנו בו וכנ"ל שהוא זכר רצ"מ ולא למ"ב ומשו"ה מדלגין זה ודוק היעב"א: ויהי כל ימי אדם אשר חי. להגין הטעם כי רק באדם כתיב אשר חי ולא בכל הדורות שאחריו עפ"י מ"ש וז"ל (זהר ברא' דקס"ח ע"א) דאדה"ר ראה בדוד המלך שהוא נפל ונתן לו ע' שנה מש ות חייו ולכן חי תתק"ל שנה תמורת אלף שהיה לו לחיות ולפי מ"ש בסה"ק שופ"ד ו"כ שהיה אדם ראוי לחיות ששת אלפים שנה א"כ נחסר מחייו ובלא"ה הרי הדבר מוכר מעצמו שהרי מתושלח חי ל"ט שנה תוספת עליו ופשיטא ודאי כי לחות התולדה שהיתה באדם לא גרעא לפחות ממתושלח א"כ לא מת בזמנו ולזה נקט אשר חי להודיע כי היה לו לחיות עוד לולא שבא דב מבחוץ שקצר מהם לכל חד כדרשתו הם מפני שנתן לדוד או כמ"ש או לפחות הו"ט שנים שהיה חסר מנכדו מתושלח ובזו תמצא שדרשו באברהם שנחסר ה' שניה מחייו לבל יראה ברעת עשו כמ"ש רז"ל (אוה"ח סו"פ חיי שרה עפ"ז) גם בו כתיב אשר חי ופשוט. אגב ראיתי דבר פלא מ"ש הג' מלבים כי נח הוא ראה את אדה"ר והיה עד שמיעה מפי אדם על בריאת העולם ע"ש בפסוק הבה נרדה והוא כלל. כי לפי החשבון של אלף תרנ"ו שהיה המבול ובו בזמן היה נח בן ת"ר שנה מובן שקדמה מיתת אדם ללידת נח מאה ועשרים ושש שני' ועיין ב"ב (דקכ"א:) שבעה קפלו את העולם מתושלח ראה את אדם וכו' ע"ש וצ"י: וירא ה' כי רבה רעת וגו' אמח' את וגו' אפשר להדרש בזה רק נקדים מ"ש ז"ל (עירובין די"ג:) שנחלקו ב"ש וב"ה אם נוח לאדם שנבר' או נוח לו שלא נברא נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא ע"ש, ופירש בח"א מהרש"א ר"ל מנו את המצות שהם רמ"ח והלאוין הם שס"ה שאם לא נברא הוא מוצל מהם ובכן היה עדיף אם לא נברא שניצול מהפסד גדול של הלאוין הרבים על המצות שיש בהם ריוח אם יקיים ע"ש והט"ז באו"ח (סי' מ"ו ס"ק ד') פי' בזה טעם שמברכין שלא עשני גוי ולא שעשאני ישראל משום שנוח לו שלא נברא ועכשיו שנבר' מברך עכ"פ שלא עשני גוי ע"ש ובזה פירשו כוה"כ כי טוב חסדך מחיי' ר"ל טוב שלא נברא והיה נזון בחסד יותר מחיים וראיה לזה שפתי ישבחונך שאני מברך בשלילה שלא עשני גוי, אך ראיתי מזמן בספרים דשדו נרגא בזה שהרי קי"ל (קי' ד"מ.) מחשבה טובה מצטרפת למעשה וא״כ העשין הם תצ"ו ב"פ רמ"ח ובלאוין רק שס"ה כי מחשבה רעה אינה מצטרפת ע"ש. והנה חדוש זה הוא רק בישראל אבל באוה"ע הקדומים עובדי ע"ז הוא להיפך וכמ"ש בתוס' בקידושין (דט"ל ע"ב ד"ה מחשבה רעה) ורש"י בפ' כי תבוא (ע"פ ארמי אובד אבי) ע"ש ואסברו לה משום דהאדם הטוב מצטער על המחשבה הטובה כשלא יצאה לפועל ושמח על המחשבה רעה כשלא יצאה לפועל וזה רק בישראל עם קדוש אבל האומות הקדומים כשדיים וכו' וכו' הם להיפך כי נפשם רעה ואוותה רע גם נודע כי חי' זה הוא רק בשאר עבירות אבל בע"ז דין המחשבה כמו המעשה (קדושין שם) (עי' הרא"ש בר"ה (על די"ז ע"ב) מ"ש בזה: ועי' בסה"ק שופריה דיעקב ולהלן פ' שמיני) ויש לחד ולומר