אהל יעקב לב

השפל ובשמירת שבת הוא מבטל ומקעקע סברא זאת שהרי שמור הוא משום וזכרת כי עבד היית במצרים ויוציאך הרי שיש השגחה בשמים ממעל אף על השפל ובזה נתבטלה סברת אנוש כמובן ויתכן לזה היו חפצים במצרים לבטל מהם שמירת שבת להסיר מלבם אמונת ההשגחה וגם שלא לתת להם זכות זו היוצא מזה אדם שלא היה בשעבוד מצרים אינו בגדר שמירת שבת וא"כ אדה"ר לית ביה האפשרות לשמור שבת אחר שאינו בשמור אינו בזכור ואין לומר דהגם דאינו חייב מ"מ הוא רשאי לשמור להודיע על כבוד היום והגדלתו ואדרבה הוא יותר חשובה עדותו להעיד על החידוש ושבז' שבת ונח אך הא ליתא לפי מ"ש המפרשים (כמדומה שראיתי הקדמה זו בספרי הג' חיד"א מהראשונים) ההפרש מדין בן לעבד הוא שהבן יכול לעשות רצון אביו אף שלא נצטוה כל שידע שזה הוא רצונו כההוא דבריה דר' חייא דאפיך לאימיה וכו' (יבמות ס״ג) אבל העבד אינו רשאי לומר כלום מדעתו רק במה שנצטוה דוקא אבל במה שלא דבר אליו אדונו אף שידע כי מסתמא הוא יחפוץ בזה אין לו לעשות כלום ע"כ, וא"כ אולי יש לומר כי אדה"ר עדין הוא בבחי' עבד ואין לו הזכות לא לשמור השבת משום שלא נצטוה וגם התשו' לא תקובל ממנו כי גם התשו' היא יש לה יחס עם ההשגחה כמו השבת המורה על ההשגחה כנ"ל וכמ"ש בעקרים מ"ד פ' כ"ח עשיית החטא אף שיחשוב שיש לעולם בורא וממציא מ"מ יאמר שאינו משגיח באדם לתת לאיש כדרכיו וכו' ע"ש, הרי כי ע"י התשו' הוא מורה ג"כ שיש לעולם משגיח וע"י עונותיו נענש וע"י זה ירא מהשי"ת על העתיד אמר החכם ירא אני ממך לירא זולתך וכן בשבת היא תשפיע יראת ה' על האדם ולזה הדין הוא דבשבת אם אמר לו ע"ה פירות הללו מעושרין הן רשאי לאכול כי השבת הוא מעיד האמת שהעולם מחודש ובו נח ולכן זה האמת משפיע על ע"ה ומדבר אמת וכמ"ש פ"ד דדמאי ע"ש כי יראת שבת עליו וגם כתבו המפרשים כי ה' כוחות שבאדם ננד ה' חושים חוש הריח הוא מיוחס ליראה ככתוב והריחו ביראת ה' ע"כ, ויתכן דזהו הרמז ברז"ל (שבת קי"ט) תבשיל שבת ריחו נודף כי שם בחי' היראה ובבחי' היראה הוא הריח: נחזור לדברינו אם נאמר שאדה"ר בבחי' עבד אינו רשאי לעשות דבר אף אם ידע שאדונו יחפוץ בזה ועוד דאפשר שלא יחפוץ כי גוי ששבת חייב מיתה (רמב"ם פ"י מה' מלכים) וגם בתשו' אינו רשאי הגם שהיא מורה על ההשגחה אך יש לסתור זה דכ"ז לא נאמר רק בעת חלוקת העמים להשרים וישר' נשארו לחלקו של הקב"ה וזה לא היה רק מזמן דור הפלגה ואילך וכמ"ש בפרד"א הובא במהר"ש יפה בב"ר פ' וירא ע"ש, זאת ועוד אחרת פשיטא דאדה"ר הוא חשוב בן דהרי רז"ל כתבו דעד קין והבל נבראו בצלם ודמות ע"ש ובכן כשראה אדה"ר שקין עשה תשו' ונתפשר ר"ל למחצה בשביל שעשה תשו' מיראה ולכן נשאר עליו מהחטא אזי הבין שרשאי הוא לעשות תשו' המורה על ההשגחה כנ"ל. ולזה אמר מזמור שיר ליום השבת שרשאי הוא שגם הוא מוד' על ההשגח' וכנ"ל. ורז"ל כ' שהשבת הי' סניגור עליו להצילו ממות וכמ"ש בס' אוה"ח פ' יתרו בפ' זכור את יום השבת ע"ש והא ודאי מפני ששמר את השבת: ובס"ד נימא מרגניתא טבא בענין השבת