אהל יעקב לא

את האדמה שלא יהיה לו הפנאי לעסוק בסתרו של עולם ולערב קדש בחול ח״ו והגם כי מ"ש אין זה פשט כי הסברא והעיון בכתובים הללו היא אוולת וכמ"ש הרמב"ן דלפי פשטא קשה למה נברא עה"ד ואולי עד אחר הזמן היה מותר ועץ החיים לא מועיל רק אחר שאכל מעה"ד ועי' בתוס' והרא"ש בהדר זקנים ע"ש ודוק: איתא במד"ר (סו"פ כ"ב) פגע אדה"ר בקין אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל מטפח על פניו כל כך גדול כחה של תשובה וכו' פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת ע"כ, במדרש זה דשו בו רבים ולא הבטתי בספרים לבלתי אכשל בדבר שאינו שלי חלילה ולענ"ד יש לפרשו דבתחי' לא היה חפץ אדה"ר לעשות תשובה שלפי דעתו לא תועיל כלום ומזה ג"כ תלוי שלא לשמור השבת ולהבין נקדים מ"ש הרב במורה נבוכים ח"ב פ' ל"א וז"ל הגדיל השבת ביו"ד דברות ראשונות ואמר כי ו' ימים עשה וגו' ובמשנה תורה אמר כי עבד היית במצרים הטעם כי העלול במאמר ראשון הוא כבוד היום והגדילו וכו' אמנם תתו לנו תורת השבת לשומרו הוא עלול להיותינו עבדים במצרים והוצואנו וכו' ע"ש והגם שהרמב"ן פ' ואתחנן השיג על דב"ק הרב אברבנאל ישב דב"ק באורך ותמצית דב"ק כי השביתה בשבת היא בעבור שתודיע על חדוש העולם שנברא ובשביעי שבת אבל במה שרק אנחנו מצווים בזה ולא אחרים הוא משום זכר ליצ"מ וכו' ע"ש, ועי' בעקרים מ"ג פכ"ו (ובזה יובן המדרש כיון שהגלתנו לבין האומות בדין הוא שלא נשמור את השבת ע"כ ופשוט הוא לפי הנז' כי חיוב השמירה מפני שהוציאנו מגלות מצרים א"כ אחר שגלינו ח"ו בטל חיוב זה והרב המלבים פ' יתרו כתב לדחות דממ"ן למי שמאמין בדברי התורה לא צריך ראיה על החדוש ממה שנח ביום הז' שפרשת בראשית תעיד על החדוש ולמי שאינו מאמין לא יאמין ג"כ שנח ביום השביעי וכו' ע"ש, ופלא שלא זכר כי הרב במורה זכר טעם זה וגם נעלם מעיני קדשו במורה כתב כי הדעות אם לא יהיה להם מעשים שיודיעום ויפרסמו אותם בהמון לנצח לא ישארו ולכך ציותה התורה להגדיל זה היום וכשישאל מה עלת זה היום יהיה המענה כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום הז' נח ע"ש: הרי מפורש שאין הכונה שנביא ראיה לחדוש מהכתוב רק זכירה להאמנת החדוש שכבר ישנה לבל תשכח בזמן עם ההמון שלא לומד וכבר כתב המורה ח"ב פ' כ"ה כי אין ממאמר בקדמות העולם לסתור אותו מפני הכתובים אשר באו בתו' בהיות העולם מחודש וכו' והיינו יכולים לפרש הפסוקים ההם ולהעמידם על קדמות העולם וכו' ע"ש הרי להדייא שלא בא להעיד לנו על החדוש אלא להמאמין שישאיר הזכירה ולהודיע שלא תשכח ודוק] וזהו הרמז פשוט במ"ש רז"ל (שבועות כ':) זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ע"כ ר"ל מי שאינו בשמור ר"ל בדברות שניות דשם כתוב שמור וכו' כי עבד היית וכו' אזי אינו בזכור שהוא משום כבוד היום והגדילו גם יובן הטעם למ"ש רז"ל (שבת קי"ח.) השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו וכו' ע"כ דקדקו לומר כהלכתו וגם כאנוש כי הרמב"ם בה' ע"ז כתב כי בדור אנוש חשבו כי לרוממות האל אי אפשר שיהא משגיח על עולם