אהל יעקב רצט

תשו' ומינה תדעו כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי ופשוט: ומות בהר אשר עתה עולה שמה והאסף אל עמך יש להבין מלת ומות שאיך יחול הצווי במיתה ואולי כי מיתת מרע"ה היתה ממש מעצמו שהוא מסר נשמתו והיה הצווי עליו בתרתי א' שימות ר"ל שהוא ימסור את נשמתו אל ה' וגם שיקבר מעצמו וזהו והאסף אל עמך דבר שלא ישוער בשום בריה ושתי מצות אלה לא יהיו בשום אדם לעולמים רק במרע"ה וכבר ראיתי בראשונים בפי' ולא ידע איש את קבורתו שאין הביאור כמ"ש הראב"ע והפשטנים שהיא על קבורתו של משה אלא ר"ל כל איש לא ידע את קבורתו ר"ל קבורת עצמו מה היא הסיבה למת עצמו ומה איכפת לו למת אם נקבר או הושלך אם לא בשביל החיים הנשארים שלא יצטערו בראותם נוול המת וכו' וכו' אבל בראותם קבורת מרע"ה ובפרט לפי הפירוש שהוא קבר עצמו ופירוש ויקבור אותו בגיא כאילו אמר ויקבור עצמו וכן כ' רש"י ס' נשוא בפסוק וזאת תורת הנזיר יביא אותו פי' יביא את עצמו וכו' וכן ויקבור אותו בגיא הוא קבר את עצמו ע"ש ועי' בהראב"ע ומפרשיו ואחרי שכן היה קשה להם למה הוצרכה הקבורה אם למת עצמו מה איכפת לו ואם בשביל נוולו שאח"כ משום החיים במרע"ה אין זה ונמנע ממנו וככתוב ולא נס ליחה ועי' בזית רענן להג' בעל מג"א בפ' ברכה וז"ל עמ"ש התוס' בערכין (דט"ו: בשם הספרי) אל תקרי לא נס ליחה אלא לא נס ליחה שפירושו אל תקרי לא נם ברפה אלא לא נס בדגש ע"כ ופירש דהכונה היא דנס ברפה הוא על העבר אבל נס בדגש הוא על ההוה שגם עתה עוד לא נס ליחה ע"ש וא"כ קבורה למה לי בו ובכל זאת נקבר וקבר עצמו ש"מ שיש עוד טעם נסתר הצריך למת עצמו לקבורה וכל הטעמים אינם העקריים וזהו לפי הדרש לפרש ולא ידע איש את קבורתו ר"ל קבורת עצמו אך יתפרש לפי סודן של דברים דבחי' מרע"ה הוא מקום עליון אימא עי' אלקים חיים שורש החיים ובמק"א הבאתי שבסופו הגיע לבחי' עליונה יותר ויותר והארכתי בזה וחילי היה מתורתן של ראשונים ובכן שפיר יוצדק מש"ה ולא ידע איש שהוא בחי' ז"א את קבורתו דהספירה לא תוכל לגשת לספירה עליונה ממנה שנקרא בה בחי' יראה כידוע בספרי האר"י ז"ל ומפורש תמצא בזוה"ק ביומא דשבתא בעידן צלותא רעווא דרעווין אשתכח וכו' וההיא שעתא ברצון דעתיקא קדישא נפק נשמתיה ואתטמר ביה בגין כך ולא ידע איש את קבורתו ע"ש כמעט הדברים המפורשים באר היטב ועי' מ"ש בסוף משפטים ע"ש ובשעה"כ במנחת שבת מ"ש מפורש דמנחה הוא רצון שהוא מצח הרצון וכו' ובו נסתלק משה והרמז רצון גימט' מש"ה ע"ה ודי בזה, ונזדמן לידי ס' אם למקרא להחוקר הח' אליאו ן' אמוזג ז"ל הביא משם יוסף בן גוריון שכתב בס' הרומיים שבכונה כתב משה בתורה שמת כשאר כל אדם כדי שלא יטעו ישראל ויאמרו שמרוב קדושתו הלך אצל האלקים וכו' ע"ש ומ"ש בתורה ואין מידי מציל שכל הנבראים עתידים שימותו ועי' באוה"ח הק' שהמיתה היא החלטית שגם מרע"ה היחידי שבכל הדורות הוא בכלל וכל יציר אשה הוא בכלל זהואין עוד מלבדו יחיד ומיוחד החי הנצחי האמיתי ודי בזה והיע"ב: