אהל יעקב ש

פ' הברכה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך זה ירמוז על המחזיק בתורה והענין יש להעיר שדרך הסוחר כשיוצא מביתו עוד לא יודע אם הוא מרויח והוא הולך במחשבה טרודה ואיך הוא אומר שמח זבולון בצאתך הו"ל לומר בבואך אבל בהמחזיק מבשרו הכתוב שישמח גם בצאתו שבטוח שהוא מרויח בזכות ויששכר שהוא באהליך. וירמוז ג"כ בצאתך מלשון הוצאה שמוציא הכסף וגם ירמוז מ"ש הראשונים בכתוב שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול הכונה שאף אם ח"ו הת"ח נכשל ולא למד ממש לשמה ופעם היה לו מחשבה לא טהורה כדבעי מסרך כבוד וכו' המחזיק אין למו מכשול שהשי"ת נותן לו חלקו כאילו הוא לומד לשמה וטהורה ע"ש, ולזה אמר שמח זבולון בצאתך אף שיזדמן שיששכר יושב בטל באהליך הקב"ה יחשוב לו חלקו כאילו הוא לומד או יאמר שמלת שמח חוזרת גם על יששכר שהוא יצטער סוף סוף שזבולון לוקח מחצית זכות חלק התו' שהוא לומד ובזה יש עגמת נפש גדולה ליששכר ונמשך מזה שלא לומד מתוך שמחה לזה מבשרו הכתוב שאחרי שהוא היה מוכרח לזה כדי ללמוד ידע שהשי"ת לא יחסר לו כלום מתורתו וכמו שדרשו להנחיל אוהבי יש ואוצרתיהם אמלא ועי' בזוה"ק (ויחי דרמ"ב.) אמאי אקדים זבולון ליששכר וכו' זבולון זכי על דאפיק פיתא מפומיה ויהב לפומיה דיששכר וכו' ע"ש ומשם ידע האדם כח הגדול של מחזיק ביד לומדי תורה ע"ש יעי' בסוטה (דכ"א.) במעשה דהלל ושכנא אחי וכו' ודוק: אשר עשה משה לעיני כל ישר' פירש"י שנשאו לבו לשבר את הלוחות והסכים הקב"ה ע"י דכתיב אשר שברת ישר כחך ששברת ע"כ, בבית מדרשינו הקשו משם הראשונים דדילמא אשר זה הוא כמו כל אשר שבמקרא ותי' מדכתיב ושמתם בארון ואם איתא אין קטיגור נעשה סניגור ע"כ, ולקע"ד יש להסס בישוב זה דזה נאמר לבעל העבירה אבל אם נאמר ח"ו כי משה טעה וישראל מה חטאו בלוחות א"כ להם אין זה קטיגור רק למשה ח"ו אך לענ"ד הישוב פשוט דאחרי דהקב"ה היה שרוי עמו ברצון ואמר לו שיפסול הלוחות וגם הראשונים ששבר לא היה צריך להדגיש המעשה שנעשה בהם לנוכח שלא יאמר לבעל תשו' זכור מעשיך הראשונים והיה ראוי לומר שיעשה כראשונים ושיקח הלוחות הראשונים אלא לאו דלשבח נכתב, ובאבות דר' נתן פ"ב איתא ר"מ אומר לא שיבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנא' אשר שברת ישר כחך ששברת ע"כ: ת' ו' ש' ל' ע'