אהל יעקב רצב

פ' תצא לא תקח האם על הבנים וגו' איתא בסוף חולין (דקמ"ב.) לא יטול אם על בנים אפי' לטהר את המצורע יש לדקדק יאמר אפי' לשום קרבן ובכלל מצורע ובש"ס (קמ"א.) ישבו הטעם בפשטא סד"א הואיל וגדול השלום וכו' ואולי יש לומר עוד בדרשא משום דקי"ל הנוטל אם על הבנים חייב לשלח וכמ"ש במס' מכות (דט"ז.) א"כ הוה אמינא שבמצורע אחר דעכ"פ אח"כ משלח הצפור החיה על פני השדה הנה עוד לא הפסיד המצוה כליל דהרי הוא משלח ומתקיים העשה ומרויח טהרת המצורע קמ"ל דאף בזה לא וא"כ זה הדין לא יעלה אם יאמר לשום קרבן דבההיא בטלה לה מצות השילוח אבל בהא הוה אמינא דרשאי ופשוט וע"ד הרמז ידוע מ"ש האר"י ז"ל בע"ח ש' לאה ורחל ועי' באמת ליעקב ניניו מע' מ' אות ק"ע כי הצרעת הוא נמשך ע"י הסתלקות מוחין דאבא וז"ס מצורע חשוב כמת כי המיתה נמשכת מכח הסתלקות מוחין דאבא עש"ב ועי' בש' הזווגים פ"ג במצות שלוח הקן שזווג או"א בבחי' רביצה על האפרוחין הוא שהם חלשים וצריכה אימא לרבוץ עליהם לשומרם מן החיצונים וכו' ענין זווג או"א הוא עליון בהיותן שוים בקומתן למעלה אז הוא לתת מוחין דגדלות אל זו"ן דאצי' וכו' אבל כשהזווג הוא בבחי' רביצה אז הוא רק לתת מוחין דיניקה לבד אל זו"ן וכו' עש"ב ומעתה זה אומרו אפי' לטהר את המצורע שע"י טהרתו הוא גורם שאותם מוחין דחכמה שהם מוחין דגדלות שנסתלקו ממנו יחזרו אבל שלוח הקן הוא מוחין דיניקה לבד קמ"ל דלא דאינו חייב להפסיד עצמו בשביל חבירו אף שההוא ביותר: ויאסמר עוד עפ"י מ"ש בתיקונים (ד"א ע"ב), שלח תשלח את האם הוא כשהאם רובצת על האפרוחים או על הביצים שלח תשלח מינייהו שהם מארי מקרא ומשנה אבל על מארי קבלה לא תקח האם על הבנים וכו' ובכל אתר דאיהי פרחת כולהו מנדדין עמה הא סבא אזדמן ליה אמ"ל והא כתיב ואת הבנים תקח לך אמ"ל סבא כל אתין לרבוייא ובג"ד לא אמר והבנים תקח לך אלא ואת הבנים לרבות אפרוחים וכו' ע"ש, נמצא לפי סודן של דברים דוקא אפרוחים או ביצים אבל בנים לא יקח כלל לא האם ולא הבנים וע"ז בא לא תקח האם על הבנים הרמז שהם גדולים בזה אסור להפרידם שהם פרחי עמה שהם מארי קבלה אפי' לטהר המצורע שהם מו' דחכמה א"כ הרי דין אחד להם זה באצי' ובגדלות וזה דכוותיה אפי"ה לא יקח משום שהבנים מפסידין ופרחין אתה וא"ש את"ס: ואולי הטעם כי בזכות מצות ק"ן צפור יבוא המשיח כמ"ש בילקוט בסדרין ע"ש ופי' אותו הרמ"ז בס' אם לבינה כפי מ"ש בזהר פ' שמות (ד"ח ע"א) המקום שבו יושב המשיח הוא בק"ן צפור ע"ש ובכן זהו הטעם שלא יטול כי היא סיבה לגאולה הכללית ושם אף שהוא גדלות שהם מוחין דחכמה מ"מ פרט הוא ופשיטא דהא עדיפא ובזה ארמוז כונת המסרה שלח תשלח, תשלח חרונך תשלח רוחך יבראון, וחוץ מדרכנו פשטי יובן עפ"י מ"ש בחולין (שם דקמ"ב.)