אהל יעקב רצ

בתענית (אות ח') ת"ח מודה לחבירו בין על האמת בין על השקר ע"ש שר"ל על שלשה הללו שמותר לומר שקר ת"ח מודה לחבירו שמגיד לו האמת ע"כ זכורני בדב"ק ועל הנז' ירמוז אמת נוט' אושפיזא מסכתא תשמיש ומובן ועפ"י דרכנו שהיא הענוה יובן ונקדים מ"ש ביומא (כ"ו.) צו"מ המורה הוא משבט לוי או יששכר ע"כ ומקשים דהרי דוד היה מורה הלכה וה' עמו שהלכה כמותו ומתרצים מפני הענוה ככתוב מכתם לדוד ודרשו בסוטה (ד':) שהיה מך ותם ע"כ ולזה הזהיר במלך משבט יהודה לבלתי רום לבבו דאל"כ אי אפשר לכוין ההלכה וזהו לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל שידייק ההלכה ולזה תורת אמת היתה בפיהו שהם שלשה לשונות של ענוה אברהם אמר ואנכי עפר ואפר ומשה אמר ונחנו מה ודוד אמר ואנכי תולעת שהם ר"ת אמ"ת אז יכוין אל האמת בתורתו ובמצותיו והוא רמז נכון בס"ד ה' יזכנו לכוין אל האמת: ועוד ירמוז פשוט לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה דידוע מ"ש הר"ן בדרשותיו שהאדם יש לו שני פניות לצד מעלה ולצד מטה וכשיתבונן במושכלות הוא נעדר מן התחתונים ויהא פונה לצד מעלה וכשיעמיק עיונו מזה ויטה אל התחתונים הוא פונה לצד מטה וכו' ע"ש וידוע כי המלך הוא נחוץ לעיין בעניני עמו וצאן מרעיתו וחייב להיות לו שתיהם ביחד וכמו שפי' על מרע"ה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ובכל זאת ושב אל המחנה ר"ל בין איש לחבירו ובכן מצינו הכתוב לבלתי רום לבבו מאחיו להשגיח עליהם אך יזהר לבלתי סור מן המצוה היא דבקות ומושכלות ע"י התו' כי במלך חובה לשניהם כנז': ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה הנה בפלוגתא שיש בין ר"י ור' יאשיה בסנהדרין (דפ"ה:) אם וי"ו לחלק או להוסיף ע"ש חידש הריטב"א (במצי' דל"ד:) הבאתי דב"ק במק"א דדוקא במניעה הוא דפליגי אבל בחיוב לעשות אליבא דכ"ע הוי"ו להוסיף הוא ע"ש וראיתי להג' מנחת חינוך בקומץ מנחה מצוה תק"ו שהקשה לדעת הריטב"א א"כ תמוהים דברי הש"ע שכתב אם הגוים או הכהן שותף בראש או בזרוע וכו' אותו ששוחט בו פטור וחייב בשארא וכפי דברי הריטב"א דבמעשה פירושו להוסיף א"כ החיוב הוא בשלשתם ובה עיקר המצוה וכו' ע"ש שהניח בצ"ע. ולקוצ"ד תימא לי בזה אעיקרא מה לו להקשות על הריטב"א מהש"ס אחרי דסברת הש"ע היא ש"ס ערוך בחולין קל"ג ואתותב החולק בש"ס על זה ובפרט כי מעיקרא קושיא ליתא כי פירוש וי"ו להוסיף אין פירושו שלא יתחייב רק כשיהיו שלשתם אלא פירושו כשיהיו שלשתם חייב בכולהו בהא והא ולא כמו ארבע ציציות שבטלית וזה פשוט מאד שכן פירוש וי"ו להוסיף וממילא מובן דכשיש דבר מונע מבחוץ ופטר האחד דפשיטא דהשאר חייבים שזה נקרא הכל ולדוגמא ואהבת את ה' אלקיך בלב ונפש וממון האביון הגמור דלית ליה פרוטה הרי הוא חייב בשארא שהם לב ונפש דבארבע ציציות שכולם הם ציצית כשחסרה כנף אין בזה מצוה אבל פה שמות חלוקין זרוע ולחיים וקיבה חייב בכולהו בדאיתא ומה שחסר פטור ממנו וחייב בשאר ואולי נחדש ולומר דבשכר הרוחני יש חילוק בזה ונקדים מ"ש במס' מכות (כ"ד.) ר"ג כשהיה מגיע למקרא זה היה בוכה הולך תמים ופועל צדק וכו' לא ימוט לעולם מאן