אהל יעקב רפח

דיון שלוקח שחד ומטה את הדין עיניו כהות פירוש אפילו לזכות את הזכאי ונקרא הטיה כיון שאינו פוסק מצד האמת אלא מצד השחד ע"ש ומשמע שאם אח"כ הוא לוקח דשרי אך נראה שלשון הג' לאו דוקא וגם הוא סובר דיש בזה לומר דלא טוב הדבר כלל שגם אח"כ אי אפשר שלא תקדום הרעיון והמחשבה בדעת הדיין מכח דרישתו אח"כ ורעיון זה יכשילהו לפחות קצת בדין עצמו וחוץ מזה יש בזה ג"כ טעם הגון שהוא ישמח שהבין הוא כן וזה לא נקרא דין אמת לאמתו כידוע ומפורש הדבר בהגאון תפארת ישראל (בסוף פאה) וז"ל דיין שדן דין אמת לאמתו אם הוא שמח במה שהרויח זה או שהפסיד זה הוא עלול להכשל בדין אם מאהבה או משנאה ע"ש הכי נמי נימא אף שזה חייב וזה זכאי באמת מ"מ אחר שרעיונו הוא לקחת כסף מהזוכה יהי מה שיהיה הוא עלול להכשל באחר וגם בזה עלול לטעות כשדעתו מחייבת שזה רך לתת וזה קשה לתת ובספרי בגירסת הגר"א זצ"ל כתב אינו יוצא מעולמו עד שיורה טעות בהוראתו ע"ש ומלבד הרמז שח"ד נוט' שהוא חד גם בזוה"ק משפטים (קי"ז:) כתב ול"א יקח שחד ס"ת אחד ע"ש בדברות קדשו גחלי אש ממש וזה מוסר לי ולכיוצא בי שמגבבים קולות בפסקי דינים שכך מותר וכו' וכו' וה' ישמרנו אכי"ר: והוצאת את האיש ההוא אשר עשו וכו' את האיש או את האשה להבין הכפל וגם שבתחי' אמר ההוא וההיא בכינוי מורה באצבע ובסוף לא כתיב הכינוי ובודאי דברו בזה ויתכן דבא להודיע מאי דאיתא בסנהדרין (דס"ז.) כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם עדים חוץ מזו וכו' אם היה ערום מכמינין לו עדים מאחרי הגדר וכו' העומדין מאחרי הגדר מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו ע"ש וברמב"ם ה' ע"ז (פ"ה ה"ג) אבל בשאר עבירות אין הדין רק בראייה חושית ועי' בסנהדרין (ל"ז:) במעשה דשמעון בן שטח שרדף אחר ההורג ולא השיגו ע"ש שאף שאומדנא ברורה היא אסור לעשות מעשה ועי' רמב"ם פ"ך מה"ס ופ"ד מה' עדות והטעם פשוט לומר למה יצא מסית מהכלל כל שאר עבירות שצריך ראייה משום דבשאר עבירות הוא חייב על המעשה דוקא לזה איצטריך רואה המעשה בפועל אבל במסית דעונשו על הדבור שאין בו מעשה כל שנשמע הדבור הוא המעשה שלו אחרי שקולו ברור הוא להם מכח שמיעה ומעתה פשוט הוא הכתוב את האיש ההוא בכינוי וכן ההיא בכינוי זה צריך שיראו אותו עובר ואף שבע"ז האומר לו אלי אתה היא ג"כ ע"ז מ"מ צריך שיראו אותו לפני הע"ז וממילא רואים פניו דוקא דאל"כ אולי כוונתו לא לע"ז משא"כ במסית סיים אחריו בסתם את האיש או את האשה בלתי כינוי בפניו כי אף שלא בפניו מתחייב וזה מפשט גמור: לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה יש להבין דהרי בסמוך לזה כבר כתוב לשמור את כל דברי התו' והחקים וכו' ולמה כפל עוד את זה ויתכן במה שנקדים לדעת דעל תכונות המדות הרעות שנצטוינו להרחיקם ממנו גאוה ואכזריות ונקימה ושנאה וכו' עד איזה גבול ירחיקם האדם שלפעמים הם צורי ומרפא הלא כתיב משנאך ה' אשנא וכ"כ ז"ל (יומא כ"ג.) ת"ח נוקם ונוטר וכן כתוב ויגבה לבו בדרכי ה' ובכל המדות