אהל יעקב רפז

פ' שופטים לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד בס"ד יש להבין הענין ולמה בשחד הוסיף וי"ו כאילו סמוך אדלעיל ואפשר דבא הכתוב לחדש דבר עמ"ש תחילה ושפטו את העם משפט צדק והוא אם נזדמן כי הנדון שבא אל הב"ד ראה דיין אחד מהם שכבר השנים דעתם הוא לחייבו וגם הוא דעתו כמותם לחייבו ולגביה בע"ד שיראה שהוא מצידו ורוצה לזכותו מה הוא עושה? חולק עליהם מלחייבו ואומר זכאי היפך דעת עצמו בעבור שישמע בעל דין השני שהוא היה מצדו ובזה המשפט הוא ישר אלא שיצא המשפט מכח הטייה לז"ק לא תטה משפט כלומר לא תגרום שיצא הדין רק מכח הטייה רק חייב לומר דעתו [וזה שייך רק בדיני ממונות אבל בדיני נפשות המשפט כשהוא חובה כמ"ש בש"ס פ"ק דסנהדרין וברמב"ם שם סנהדרין שפתחו כולם לחובה זכאי ע"ש ובסה"ק א"י דרוש ו' הארכתי] וכן בהכר פנים כשהוא רואה שנים מזכין והוא בדעתו חולק עליהם אבל הוא חושב דמה תועלת להענין אזכה כמותם ובזה אכיר פנים להנדון והגם דלדינא גדול שבדיינין אומר איש פ' זכאי והנדון לא יודע מי מחייב ומי מזכה עי' חו"מ סי' י"ט מ"מ גם אם לא ישמע יש היכר פנים להדיינים עצמם לז"ק לא תכיר פנים צריך שיאמר דעתו אף אם ברור לך שישארו בסברתם וגם יש בזה תועלת לדינא דכשהוא אומר דעתו להיפך נחלקו עליו אזי בטלה סברת היחיד כליל כאילו אינה דהרי קי"ל (ב"ק דכ"ז:) אין הולכין בממון אחר הרוב ועי' לא שייך זה דאם עשה כן הוא גורם להפיכת בתוס' שם ד"ה קמ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב שתי' שמיעוט דיינים לא חשיב כלל ועי' להג' צה"ח בקונט' משפט ההוראה באורך ע"ש וא"כ מה שהולכין ומחייבין ממון בתר רובא משום דבעינן הרוב מתוך כל שאזי דוקא בטלה סברת המיעוט ויש הרבה פלפול בענין זה ודרכי הוא רק רמזי תורה: או יאמר פשוט דאדסמיך ליה קאי שופטים ושוטרים ונגד שופטים אמר לא תטה משפט ונגד שוטרים שהם מוציאים לפועל דברי השיפט אמר לא תכיר פנים בשהיות ועקולין עד שהשני יקוץ ויתרצה עם חבירו הן חסר הן יתר אלא תיכף יוציא לאור את המשפט ומ"ש ולא תקח שחד בוי"ו ג"כ קאי אדסמיך ליה שהגם שלא הטה המשפט והיה משפט צדק אל תדרוש כסף מהזוכה בעד טרחא וכו' ושמא תאמר מה הוא החשש בזה הרי הוא נותן מרצונו והמשפט הוא צדק לזה סיים כי השחד יעוור כי אחר שיש לך המחשבה מעיקרא יעוור עיני הלב עד שלא תרגיש כלל שאתה מטה הדין וכמו שרמזו אחר אותיות שחד הם אותיות תטה וש"י וגם ירמוז למ"ש בחו"מ סי' ט' שאם לקח שחד חייב להחזיר ע"ש ובתומים שם במשה"כ כתב הטעם משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ע"ש וא"כ כמו שדרשו בהכתוב ויתן לך האלקים שהויו הוא פי' יתן ויחזור ויתן גם פה הוי"ו הוא צעקה לא תקח שחד ועוד הפעם ולא תקח עד שיחזיר אם היה אחר המשפט וכ"ש קודם המשפט אמנם ראיתי להג' תוי"ט בסוף פאה וז"ל וכל