אהל יעקב רפג

שהוכחתיו בשבט וכו' מ"מ חסדו ישאר עליו אבל מדוי מצרים הרעים אותם לא ישימם בך כלומר אפי' שימה שהיא כל דהוא ולהיפך בשונאך ונתנם בשיעור נתינה (ולזה יותר נוחה הגירסא קדשנו במצותך תן חלקנו בתורתך ולא כיש גורסים שים חלקנו שמבקשים בשיעור רב) וזהו מש"ה כל המחלה אשר שמתי במצרים כלומר מזמן רב שנתתי נשארה השימה בהם כי היות שאין להם רפואה לא אשים עליך שפירושו כל דהו משום כי אני ה' רופאך ר"ל הרופא שלך ואני הוא שבראתי את אלו שלא יהיה בהם רפואה וגם ירמוז במ"ש רופאך כפי מ"ש המפרשים כי הרפואה שע"י מלאך אינה בטוחה דחפצו של המלאך לעשות עוד רצון קונו ע"ש ולזה הזכיר ה' רופאיך על האדם ולא על החולי עצמו וכבר ידוע דכשהרפואה היא באה מכח שהחולה נתחזק ודחה מעליו החולי היא רפואה אמיתית משא"כ כשהרפואה על החולי עצמו ככתוב כי נרפא הנגע שיש חשש ששוב עוד יחזור לו לזה אמר רופאך לאדם עצמו שיחזק כחו לדחות מעליו החולי הנהוג מלבד של מצרים כלל וכלל: וראיתי להרב כלי יקר בפ' ראה בפסוק לא תעשון כן וז"ל ומ"ש על לשום את שמו שם שימה כל דהוא משמע אין דעתי נוחה בפירוש זה שהרי נאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וכי צוה ה' לשום התורה שימה כל דהוא ועי' מה שפירש"י ע"פ אשר תשים לפניהם משמע איפכא דשימה מורה על דבר קבוע לא יסור לעולם ע"ש ואנא ענייא לא זכיתי להבין דאיך לא זכר ש"ס ערוך הנ"ל דבפירוש איתא שימה כל דהוא ומה שהק' מהכ' שימה בפיהם וכן מאשר תשים מובן כי מלבד שאין מזה הנחה שוברת אלא אדרבא משם ראיה שהיא כל דהוא ששם קפיד קרא להיות שבלימוד יש בו שתים אחד עיקר הדבר והבנתו בכל חלקיו ונקודותיו על כל קוץ וקוץ לזה מצווהו כי בלימודו אל יסתפק בקצור לעיקר המצוה וישאר אצלך דבר מה אלא למדה שלא ישאר אצלך כלום וזהו שימה בפיהם שאף כל דהוא שהוא אצלך שהוא כל דהוא יהיה בפיהם ועל משה קאי שלא ישאר כלום ודכוותה בההיא דתשים לפניהם וכן מוכח מדרשתם ז"ל (הובא ברש"י משפטים שם) לא תאמר אשנה להם הפרק וההלכה ב' וג' פעמים וכו' ולא אטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכך נאמר תשים לפניהם כשולחן הערוך ע"כ ועי' במכילתא הרי מבואר דפי' שימה היא כל דהוא אלא שהכונה שגם כל דהוא לא ישאיר אצלו ולדרך זה ג"כ שפיר שאמר במצרים ולא אמר על מצרים ובישר' אמר עליך ולא בך בבית השמוש וכן פה נקט בכל שונאיך ולא אמר על שונאיך והכל לטעם הנ"ל דבוקות המה בגוף אף אם היו בתחי' מבחוץ נשאר שורשם פנימה רח"ל ועם ישראל גדור ופרוש מהם ופשוט: וזכרת את כל הדרך וכו' לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו ההרגש מובן שאיך יאמר לדעת אצל כביכול שלפניו נגלו תעלומות ועם שלענין הבחירה וידיעה כבר ידוע דעת הרמב"ם בה' תשו' שהם אפשרים ונמנע מן השגתנו ועי' האמונות והדיעות לרס"ג ודברו בזה הרבה כידוע בספרן ש"ץ באו"ב והיה נלע"ד דפי' לדעת פה היא כמו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שפירושה לפי דעת הראשונים כמו הודעתי לאחרים וכמו שכתוב לדעת כי אני ה' מקדשכם שפי' ידעו אחרים אך יש לצרף עוד שנאמר פי' לדעת הוא על שני ענינים שהם אחרים