אהל יעקב כח

דפי' יום הוא זמן ע"ש והכא נמי פי' ביום אכלך ממנו ר"ל בעת ורגע אכילתו בו בפרק ישלטו החולאי' במזג גופו ומיעיו ובו בפרק לא יאריך בזה וימות שכל כך הוא רעל חזק אף על הרגע ובכן כשנגעה בו ולא היה כלום ממש אזי גם באוכל לא יהיה כלום אך אפשר לישב עוד בדרך דרש ותחי' נעיר עוד דמצינו באזהרת ה' לאדם אמר לו מות ימות בכפל גם אמר לו ביום אכלו ומצינו בחוה כשדיברה עם הנחש דילגה תיבת ביום וכפל המיתה ואמרה פן תמותון ובסנהדרין (כ"ט.) איתא כל המוסיף גורע שנאמר ולא תגעו בו ועי' ברש"י שם ובאדר"נ (פ"א) הובא כי אדה"ר הוסיף לחוה לגדר גם הנגיעה וחוה חשבה שהוא צווי מה' ולזה נכשלה אל תוסף על דבריו וכו' ע"ש ובמק"א כתבתי דכשהמיתה היא קמא קמא שכוחותיו ילחמו זה בזה ויתיכו זה את זה בה יאמר כפל המיתה כמו הרעל הפועל בגוף בהדרג' אבל כשנזכר בשם מית' א' אזי תתפרש בדרך עונש שהוא חייב מית' ואזי היא בבת אחת (ע' ס' הברית ח"ב מאמר י"ב אדה"ר חייב מיתה כמו הפשט וכשראה שלא מת יפרשו על יומו של הקב"ה ואחר שראינו קין חי אלף תרנ"ו (ש"ר פל"א אות י"ח) יחויב שיתחילו הד' יסודות שבו להתיך אחד את השני ע"ש) ובכן באדה"ר שהוסיף לה הנגיעה חשש שיאמר לה כפל המות המורה בהדרגה אף באכילה א"כ בנגיעה איך אפשר שימות אם באכילה הוא בהדרגה כ"ש בנגיעה לזה דילג לה הכפל ואמר לה פן תמותון שפי' דרך עונש בבת אחת מחיים אל המות ולזה לא אמר לה ביום אחרי שהוא עונש אז בו בפרק יענש ובזה מצא הנחש דרך לפתותה במה שתפס האילן וגם דחפה עליו ונגעה ולא מתה וא"כ גם באכילה דכוותה ואם צדקנו בזה נתישב הקושיא הנ"ל ולפשטא בלא"ה לא קשה מידי דהמפרשים פי' כי מ"ש ביום אכלו ממנו מות ימות פירושו שחייב מיתה ובעת מן העתים לפי שיקול אל דעות יגלגל עליו את העונש וככתוב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם וא"כ אף שנגעה בו ונתחייבה מיתה אין תוספת באכילה ומ"ש הנחש כשם שאין מיתה בנגיעה הוא לדעתו שמפרש שתמות ברגע אבל היא הי"ל לדעת שפי' חיוב מיתה ובולמוס התאוה גבר בה שהתאוה היא העיקרית המוציאה האדם מן העולם [עי' בסה"ק שופריה דיעקב שגם עפ"י הטבע אם לא היה אוכל היה חי ששת אלפים בדרך טבע ממש ע"ש בחשבוני ואין צורך לכפול הדברים והטעם כי אכילת הקדושה זנה בשיעור זה ע"ש, והתימא מהרב שירי משכיל במה שהאמין שיש בארץ סינא עשב הנקרא תופי שהאוכלו חוזר לנערותו וחי אלף שנים ע"כ סברות ושמועות בדויות אלו אסור להאמין בהם והעיקר כי בקדושה מוסיף כח ומתחזק ועי' בס' דרך ה' להג' לוצאטו פ"ה בקיצור וז"ל ואלולא הגזירה של המות היתה הנשמה מתחזקת והגוף מזדכך עש"ב]: ועפ"י האמור יתפרש כונת הכתוב ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו תיבת לאמר היא לכאו' יתירה גם תשובת אדם האשה אשר נתת עמדי מה רצה בזה דהלא אשה אחרת אין בעולם ולפי האמור שפיר מדריש דה' הודיע לו סבת כשלונו היא התוס' שהוסיף לחוה וזהו אומרו אשר צויתיך לאמר פירושה לאחרים שהיא חוה ומה הוא לא תאכל דוקא ואתה הוספת בזה נכשלת ותשו' אדם יש לפרש רק נקדים מ"ש רז"ל (רש"י ע"פ ותתן גם לאישה)