אהל יעקב רעה

שקדמם אמר לי ה' עשו כך וכך או לא תעשו וכאשר נראה יתעלה אל מרע"ה צווהו שיקרא לבני אדם ויגיד להם השליחות וכו' ע"ש ועי' עוד בח"ב פ' ל"ט ולפי"ז אדרבה מוכח בהיפך שקודם מ"ת לא היה זה למצוה רק לחק קבוע מהם ולא היה דת רק אח"כ הן אמת שבעיקר דב"ק דהג' צה"ח יש לעמוד במ"ש דמקודם לא היה דת דהא הרמב"ם בה' מלכים כתב דאנשי שכם נתחייבו הריגה משום שעברו על הדינים ע"ש וכן ממ"ש רש"י בסנהדרין (נ"ט.) בד"ה לזה ולזה ש"מ כי יהיב קודשא בריך הוא תו' לישר' לא שקלינהו להנך מבני נח וכדקיימי להו קיימי ע"כ ולענ"ד שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם שכתב בסוף פ"ח מה' מלכים שהב"ן צריך שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י מרע"ה שבני נח מקודם נצטוו בהן ע"ש ור"ל דאותם שהיו מקודם לב"ן נשארו רק שהחידוש הוא שעתה צריכים לקיימם לאותם השבעה מפני צווי מרע"ה אבל לעולם שגם מקודם היו הם ג"כ דת דמפני זה הרגו בני יעקב לאנשי שכם וכבר עמדתי על דב"ק בסה"ק ביכורי יעקב ע"ש מכל מקום הא ודאי שאחר מ"ת הם דת גמור לעובר על השבע מצות יותר מקודם בלי ספק אחר דיש להם שליח ומה שנסמך על מ"ש בעשרה מאמרות מאותה אגדה דראה ויתר גוים התיר להם שבעה מצות ור"ל שאין בהם עונש שמים כו' הן אמת שבדרך זה ראיתי להרב ושב הכהן סי' ל"ח שתירץ עפ"י אגדה זו קושיא חמורה דאיך קורים למקבל עליו ז"מ גר תושב דהא בלא"ה מאדה"ר נצטוה על זה ותי' עפ"י אגדה זו ע"ש אך בעניותי קשה לי בזה דאין ללמוד הלכה מאגדה (כמ"ש ברש"י דבתרא דק"ל: ד"ה עד שיאמרו לו הל' למעשה) ועי' בירוש' פ"ב דפיאה (ה"ד) ופ"א דחגיגה (ה"ח) דאין ללמוד הלכה מאגדה ועי' להג' צה"ח בנדרים מ' ע"ש ובעיקר קושית הרב ושב הכהן של גר תושב מלבד שהר"ן בע"ז יישב משום שמתחי' לא היו נזהרין עכשיו צריכים קבלה ע"ש עוד בה גם לדעת הרמב"ם הלא בתחי' היו מצווים לא מפי מרע"ה בשליחות מה' אליהם משא"כ עתה ופשוט עכ"פ מאגדה אין לסמוך על זה ודברי העשרה מאמרות לא ראיתי כי כמדומה לי אם אמרה הרב הוא רק לענין שכר אבל לעונש פשיטא דישאר עליהם לעולמי עולמים כי שליחות מרע"ה לישר' בתרי"ג ולשאר העולם בשבע לא יבטלו לעולם תורת משה אמת לכל העולם ואיך יגיד הרב היפך הש"ס שם בע"ז (ג') דלא יקבלו שכר כמצווה ועושה ולעונש כדקאי קאי כמו שמוכח שם וכן מפורש להדייא ברש"י בע"ז שם (ד"ו.) ד"ה ולפני עור דמזבין ליה בהמה ומקריבה לע"ז ובני נח נצטוו עליה דהיא אחת מז' מצות ונהי דעמד והתירן להן אל יעברו על ידך שהרי עתידין הן ליתן את הדין עליהן על שאין מקיימין אותן ואעפ"י שאין להם שכר בקיומם ע"ש הרי מפורש כדכתיבנא אך לקוצ"ד נראה לישב דעת מהרזו"ן ז"ל עכ"פ על צד הדרש דוקא במה שנשכיל לדעת להיות האמונה האמיתית כי הקב"ה משגיח השגחה פרטית על כל איש וככתוב לתת לאיש כדרכיו וכו' ובכן עלינו לדעת אם זה שייך בכל אישי האדם או יש הפרש בין גוי לגוי וכו' וגם בפרט עצמו אם על המדינה או העיר כי גם זה פרטי או על כל איש ואשה והנה הרב במורה ח"ג פי"ז הביא ה' דעות