אהל יעקב רעד

צ"ז כתב שישר' היו מצפים שירד משה ויוריד להם ענין מאת ה' שיקבילוהו וכאשר היו מקבלים עמוד הענן והאש עש"ב ובקול יאודה שם וז"ל ישראל היו דבקים בה' ורק שגיאה של כבוד חונה היו חושבים ע"ש ובמד"ר אמור (פכ"ז אות ח') ראיתי משל למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי המלכות וכשראה המלך שאין בהם ממש עמד ועשה סעודה והושיב אותו האיש בראש וכו' כך אוה"ע מונין ישר' שעשו העגל בדק הקב"ה בדבריהם וכו' לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות וכו' ע"ש וזה מתאים להנז' עכ"פ לכל הדברות לולא טענת קרח וסיעתו היה להם מענה שזה היה כבוד חונה שיהיה במקום משה דוקא בינם לבין המקום ולא משום סרך ע"ז כאשר לא היו עובדים למשה אבל בטענתו שכולם שמעו בסיני וא"כ הם כמו משה ואין צריכים למשה ודכוותיה א"כ מורה שהעגל הוא ע"ז שחשבו לאלוק' ח"ו ולזה הוכיחם אח"כ על ודי זהב גם קרוב לזה יש לומר דאחרי שכפה עליהם ההר כגיגית ויש מודעה רבה חשיבי בני נח שאינו מוזהר על השתוף (עי' הרמ"א או"ח סי' קנ"ו ושב הכהן סי' ל"ח ונוב"י מהדו"ק סי' קמ"ח ובסה"ק ב"י סי' א') ובמחלוקת קרח שטענו כולם שמעו וכו' מורה שברצון גמור ונתחייבו בעגל וגם משה חטא בשבירת הלוחות וכמובן וזה הרמז נתרשלו ידיו הרומז על שבירת הלוחות וק"ל: לא אוכל לבדי שאת אתכם עי' מ"ש רש"י ז"ל והוא מהספרי וכן אמר שלמה וכו' אין דייני אומה זו כדייני שאר אומות שאם דן והורג ומכה וגוזל אין בכך כלום אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע וכו' ע"ש והנה מובן הקושי דאיך אפשר דבן נח יהיה פטור אחרי שהוא מצווה על הדינין מדין שבע מצות וראיתי להג' בעל כלי חמדה בסדרין שהביא קושיא זו ותירץ משם הג' מהרד"ף בסה"ב ספרי דבי רב משם מהרז"ו נחום דנהי דבדיני אדם נצטוו ב"ן על הדינים וש"ד אין זה אלא בב"ד של מטה מפני קיום העולם אבל לא בדיני שמים שאינם ספונים בעיני המקום לא הם ולא ממונם ע"כ והג' מהרד"ף כתב על דבריו שהם דחוקין ורחוקין מן הדעת אך הג' כלי חמדה הק' עוד דמה יענה לדור המבול וסדום וכיוצא שנדונו בדיני שמים ולזה רצה לתרץ כדעת מהרזו"ן שיש הבדל בין קודם מ"ת לאחר מ"ת שדרשו חז"ל (בע"ז ד"ב:) ראה ויתר גוים דהתיר להם הז' מצות ממש ושכן כתב הרמ"ע בפשטא שהתיר להם חיוב התורה ולזאת היום אין עליהם חיוב בדיני שמים דפטר אותם הכתוב לגמרי ממש אמנם קודם מ"ת היה עליהם השבע מצות בתור מצות מן השמים שפיר נענשו עליהם אם עברו זה נכון בדעת מהרזו"ן וכו' ע"ש והנה במ"ש דשבעה מצות קודם מ"ת היו דת ומצוה מן השמים הרואה יראה להג' צה"ח בתורת נביאים בקונט' אין למדין מקודם מ"ת וז"ל ושבע מצות ב"נ אינו מפני שנצטוו ב"נ רק מפני שנצטוו ע"י מרע"ה וכמ"ש הרמב"ם וכו' ומימות אדם ונח היה זה אצלם לחק קבוע ואין לחייב העוברים כיון שעדיין לא נשתלח להם מי שיגיד להם במצות ה' רק ע"י מרע"ה השליח לישר' בתרי"ג ולב"ן בשבע וכו' עש"ב ולכאורה דכן מוכח נמי ממ"ש המורה ח"א פ' ס"ג וז"ל לא תמצא מן הנבואה לקחו לבני אדם וכו' או מי