אהל יעקב רעא

וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס וכו' לצבא וכלי הקדש וכו' בטעם הכפל לצבא בפנחס אולי הטעם הוא כי פנחס שהיה משוח מלחמה א"כ הוא הגדול והנהוג הוא שהמפקד הצבא הוא לא עושה מלחמה בעצמו ובפנחס לא כך היה שהיה בו תרתי שגם הוא לחם וכמ"ש בתיוב"ע (ע"פ ואת מלכי מדין) פנחס רדף על בלעם ופרח באוירא והוא פרח עילויה וכו' ע"ש וזה אומרו אותם ואת פנחס עוד לצבא עם שכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו. או יש לומר עוד להיפך בטעם שבפנחס הוסיף מלת לצבא במה שנקדים לחלק בין מלת לצבא למלת חלוץ צבא דפירוש לצבא הוא איש החייל אף שלא עושה מלחמה נקרא איש צבא אבל ההולך ללחום נקרא חלוץ צבא ובספרי איתא (הובא בילקוט עפ"ז) לדעת ר"י שהיו כ"ד אלף י"ב עומדים על הכלים וי"ב לוחמים וא"כ פנחס שלא היה הוא הלוחם (לפי הפשט כי משוח מלחמה הוא לא לוחם ביד כמובן) כי ארון הקודש וחצוצרות התרועה בידו א"כ הוא העומד על המשמר של המלחמה ולזה בפנחס לצבא לרמוז שהוא רק צבא כמו אנשי הצבא שאינם לוחמים גם הוא כמוהם רק מפקד לצבא ולא חלוץ ויתישב בזה מה שיש להעיר במה שקצף משה החייתם כל נקבה ולמה לא קצף עם פנחס שהוא העיקרי וגדול מכולם ושהם תחת פקודתו ולפי"ז ניחא שבתוך המלחמה לא היה אתם ולזה לא ידע מזה ופשוט: ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה יש לדקדק דהו"ל לומר השבים מהמלחמה ויתישב עם הנ"ל שהיו שתי מחנות י"ב אלף שומרים וי"ב אלף לוחמים ועוד נקדים מ"ש הרמב"ם בה' מלכים (פ"ח ה"א) אנשי הצבא בעת המלחמה אישתרי להו לאכול כל דבר טמא ואפי' קדלי דחזירי ע"ש ועי' רמב"ן פ' ואתחנן (ע"פ והיה כי יביאך) מ"ש עליו ועי' מ"ש בפ' שלח לך בפסוק בבואכם אל הארץ ולזה לא אמר השבים מהמלחמה כי היו עוד י"ב אלף ואותם הי"ב אלף לא אישתרי להו מידי רק הלוחמים ולכן פשיטא דאסורים הם לאכול באותם הכלים של כלי מדין אבל דיבר אל אנשי הצבא לאותם שבעת הליכתם באים למלחמה דאישתרי להו לאכול כל דבר טמא וכ"ש כלים של בליעת איסור אמר להם שעתה צריכים גם הם להגעיל את הכלים דאסורים הם בכל דבר איסור ככל אחיהם וירמוז ג"כ לבעלי המוסר כאותו חסיד שפגע בהצבא הבאים בנזר הנצחון מהמלחמה ואמר להם הכונו למלחמה גדולה מזו וכו' כי ע"י שנצחו הטבע מחייב להיות להם יוהרא ורמות רוחא וקלות ראש וכו' לזה רמז להם שעתה הם באים למלחמה חדשה של היצה"ר שהוא אורח ובעה"ב אצל הגאה והיהיר רח"ל וק"ל: