אהל יעקב רע

פ' מטות נקום נקמת בני ישראל וכו' ומשה אמר נקמת ה' ועי' ברש"י שם גם יש להעיר במ"ש וימסרו מאלפי ישר' וכתבו רז"ל (הובא ברש"י מהספרי וילקוט ע"פ וימסרו) שנתעצלו מללכת שידעו שמיתת משה תלויה בנקמה זו ובכל זאת קשה קצת איך יתעצלו וחוץ מזה הייתי מפרש לפי הפשט בטעם העצלות כי אם היתה גזירת הצבא אין נקי מסוג זה בודאי שהיו כולם נשמעים ונכנעים אל הפקודה אבל כששמעו שהגזירה החלצו מאתכם אלף למטה כל אחד ישב בביתו מי יאמר אני ולא אחר וממילא לא היה שום חלוץ צבא עד שנמסרו ע"י הגדולים שהם בחרו את ההולכים ומצורף לזה כי אחר שראינו בסוף כי לא נפקד מהם איש ולזה שרתה רוח הקדש על הגדולים שהם יבררו את המושגחים בחיים וכמ"ש בתיוב"ע גברין צדיקין וכן מפורש בספרי איש פ' צדיק יצא למלחמה ע"ש ועל דרך הדרש היות כי בפ' פנחס כתוב צרור את המדינים והכיתם אותם הרי תרתי כי צרור מלשון אל תצר את מואב הופכה פה צרור אבל לא להכות בגופם ופה הוסיף גם ההכאה ובכן צרור נגד עון פעור שגרמו להם לישר' הם גרמו להכשל ח"ו בע"ז ופגמו בשכינה מלכות גימט' צרו"ר ונגד והכיתם אותם היתה נקמת ישראל שנפלו כ"ד אלף ומרע"ה חשש שאם לא יתלה הדבר בנקמת ה' ואין זה ח"ו היפך שהרי מלבד שהיה בו כבוד ה' בשביל הע"ז גם נקמת ישראל תתיחס לנקמת ה' לזה כר את ה' כי אחר שידעו שמיתתו תלויה בנקמת ישראל יתעצלו ועי' במד"ר (פ' מטות פכ"ב אות ב' וילקוט עפ"ז) אילו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי אחר שתלה מיתתו בנקמת מדין ע"ש וכן היה ששמעו ישראל את זאת ולזה נתעצלו עד שנמסרו בעל כרחם: או יאמר עוד במה ששינה מרע"ה ואמר נקמת ה' והקב"ה אמר לו נקמת ישר' במה שנקדים להעיר עוד דאיך מרע"ה לא הלך בעצמו לנקום אחר דהשי"ת אמר אליו בכינוי נקום ואם משום שנתגדל במדין וכמ"ש בתנחומא (ובמד"ר שם אות ד') בירא דשתית מיניה מייא לא תישדי ביה קלא (ב"ק צ"ב:) זה ניחא אם לא היה צווי ה' אליו וכמו שהיה במכת הדם במצרים שאמר לו ה' שיאמר לאהרן להכות היאור ולא למשה משום שהגין היאור עליו ע"ש ברש"י אבל פה קשה ויש לישב דתרתי איתנהו נקמת ה' ונקמת ישר' ועל נקמת ה' לא אמר לו השי"ת שינקום הוא ושילך הוא כי לא אמר לו לך אל מדין ונקום בהם ולזה הבין מרע"ה מדלא אמר לו ללכת הוא ולנקום משום דנתגדל במדין ובירא דשתית מיניה מייא ולמד זה ממכת הדם שאמר לו ה' שיאמר לאהרן ולא הוא משום טע"ז וזה הוא הסיבה למדין שלזה לא אמר לו ה' ללכת אל מדין עצמה אך אחר שבאו ממדין אליו תיכף יצא אליהם לנקום ופקד הרגו כל זכר בטף וכו' וזה הוא הנקמה שאף זכרים הקטנים שלא עשו כלום נצטוה להורגם לנקמה והנשים כל היודעת איש ובכן איתקיים תרוייהו ופשוט: