אהל יעקב רסט

עלה אל הר העברים הזה ונאספת וכו' וידבר משה יפקוד ה' איש על העדה אשר יצא לפניהם וכו' עד ולא תהיה עדת ה' כצאן וכו' יש להבין א' דמי הכניס מרע"ה ליעץ למלך ולפניו גלוי למי ימנה גם קשה למה לא התפלל על עצמו בחיים עוד ומצינו בפ' ואתחנן שתיכף התפלל תקט"ו תפי' ואפשר לישב עפ"י מה ששמעתי מהאדמו"ר מסקולוב שליט"א הוא היה אומר משם הראשונים דהחולה טוב שיספר לפני בוראו את תורתו ומעשיו אבל יהיו בדרך נסתר כמצטער שיש בטול תו' בעיר או איזה מצות בעבור שמתבלבלים על המחיה והכלכלה וכו' ובזה מעורר הרחמים עליו מן השמים ופי' בזה כונת רז"ל (ברכות ה'.) אם רואה אדם שיסו' באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה כלומר שהוא מצטער על בטול תו' וממילא כביכול רואה שהוא מצטער על זה והוא היה מתמיד בלימוד מתעורר עליו הרחמים עכ"ד יצ"ו ובדרכו פי' זה שמרע"ה שם נפשו על ישר' כידוע לזה אמר רבש"ע יפקוד איש שיהיה מסור אל הצבור אשר יצא לפניהם כלומר שהוא מגן ותחי' הוא העומד לפני האויב זה ראוי אח"כ אשר יבוא לפניהם שהוא בראשם ואשר יוציאם שפי' בעל כרחם לא בשוט אלא שכל כך יהיה בו אימון לצבור שגם דבר נגד דעתם והם לא מסכימים לצאת לקראת נשק יבטלו רצונם מפני רצונו וזה פי' יוציאם ויביאם בעל כרחם על זה אני מבקש וממילא כביכול דלפניו נגלה כי כן היה מרע"ה עם ישר' יתעורר עליו הרחמים בחיים גם מצורף לזה שלשון זה יתפרש בתמיהא האם ח"ו יפקוד ה' אלקי הרוחות איש כזה שהיה יוצא לפניהם וכו' וכו' וא"כ בדברי מרע"ה יש אפשרות לפרשם בתמיהא וגם בניחותא ולכולם בזה הוא מעורר הרחמים עליו וא"כ דברי מרע"ה הם תשו' מעין מה שהופקד עליו ופשוט: וראיתה אותה כתוב בה"א יתירה ירמוז במ"ש רז"ל (ש"ר פ"ג אות ד') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה לכה ודאית אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם ע"כ ומפרשים משום שכתוב בהא יתירה להדגיש כי רק הליכתו ודאית גם פה ירמוז מ"ש במדרש שנתן הקב"ה כח במאור עיניו של מרע"ה שאפי' מלא מחט סדקית ראהו וראה מה שיש בו ע"ש לזה כתוב וראיתה בהא שראייתך היא ראייה שלא נעלם מעיניו כלום מהארץ ומה שבתוכה ועוד ירמוז למ"ש בע"ח כי ארץ ישר' הוא בחי' רחל ומרע"ה הוא למעלה עליונה ממנה ואין הארץ כדאית לו עי' בש' הארת המוחין פ"א וב' באורך וזה אומרו וראיתה בה"א שתראה ה"א שהיא השכינה חופפת בה ואזי ממילא שאתה יודע שבחינתך עליונה תסכים שתאסף אל עמך שהם בחי' דור המדבר הנקרא שהם ענפיו וכמ"ש בזוה"ק בהעלותך ובע"ח בפי' הכתוב העם אשר אנכי בקרבו ע"ש ורמז נחמד זכורני במפרשים כי הראהו חמשה זמנים מתחלפים עליה א' מעת כניסתם לארץ עד גלותם בחורבן בית א', שני בזמן חורבנה בגלות בבל, ג' בית שני עד חורבנו, ד' זמן גלותנו האדיר הזה שיושבים בו. ה' זמן ביאת המשיח וקבוץ גליות וכו' ע"כ זכורני בדב"ק: