אהל יעקב רסג

משום דמלת הכהן יתירה בא לומר שהוא בכיהונו אך הרב פי' באו"א בויקרא סי' ע"ח ע"ש ולמ"ש שפיר טפי ומדויק יותר ואתה תחזה ובדרך זו שפירשתי תירצתי תמיהא רבתי שהקשתי בישיבת ת"ח רשומים ונחמדים ק"ק אשכנזים אילנו דמלבלבי פה בשכונתנו דלפי פשטא דלכאו' דממלת באצבעו דריש מצותה מצות יד ולא כלי א"כ קשה במ"ש התוס' בזבחים שם (דמ"ז:) ד"ה אף לקיחה וז"ל תימא דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא אמר מה נתינה בעצמו אף לקיחה בעצמו ותירץ דבחטאת כתיב ולקח מדם החטאת באצבעו ונתן א"כ לאו בידו מקבל דאצבע לאו בר קבלה הוא אלא ע"כ בכלי קאמר ואצבעו דעביד אזן ושפת מזרק וכו' ע"ש וקשה דהרי בפרה אדומה כתיב מדמה באצבעו והזה ובכל זאת אמרינן ביד ולא בכלי אך לפי הנ"ל דפשיטא דלא מאצבעו נפיק יד דהא אצבעו כתיב ואדרבה זה מכריח שהוא בכלי אלא מכהן שפי' בגופו של כהן ומוכרח שהוא ביד וזה פשוט וא"ש דברי התוס' וא"כ מדמה בתרא ז' פעמים לאורויי על כל הזאה טבילה אחרי כל הכתוב ראיתי בס' ספרי דבי רב להג' מהר"ד פארדו על הספרי ושם האריך עיניך תחזינה ודוק: ויאמרו לאמר ולו גוענו וכו' קשה דאחרי שהם משתדלים וסמוכים לארץ כי היה בשנת הארבעים אחר מיתת מרים איך בקשו המות שזה מנהג הרעים שתיכף קצים בחייהם ולישב נעיר בתיבת לאמר שהיא יתירה ובכן יש לומר שלא בקשו להדיא אלא היתה אמירתם דמשמע ממנה שאחרי שהמיתה ודאית ניחא להם לו מתנו במיתת גויעה שאין בה צער וכאב וזהו שסיימו למות שם אנחנו ובעירנו. שכל כך המות היה ממשמש ובא עד שהם ימותו בתחי' לחולשת האדם נגד הבהמה ואח"כ ובעירנו ולא שמצטערים על מיתתם ונוסף צער על מיתת בעירם כי אם אין חיים בעירם למה להם אלא כנ"ל ולזה נצטערו שלא מתו מיתת גויעה שהיא מיתת צדיקים וזהו מלת לאמר וכמו זה פירשתי הכונה מ"ש ראובן הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא מצאנו שאמר להם אלא הכונה כנ"ל שנשתדל בטענות שמתוכם יובן את זה: והביט אל נחש הנחושת וחי יל"ד דהכתוב אמר וראה אותו וחי ופה קאמר והביט וקשה דהא רז"ל (הובא ברש"י פ' לך לך ע"פ הבט נא השמימה) כתבו אין הבטה אלא מלמעלה למטה והכא היה על נס גבוה ואיך קאמר והביט ולהבין נקדים מ"ש רז"ל (ברכות ל"ג.) אין הנחש ממית אלא החטא ממית דאיך אפשר דבהבטה של הנחש דהא ידוע דבטבע כי האיש המוכה בדבר המזיקו אדרבה יסתכן ביותר כשיראנו כידוע מנשוכת הכלבים רח"ל אך בילק"ר הביא וחמא דיוקנא דההוא דנשיך קא הוי דחיל וצלי קדם ה' ע"ש ולזה קאמר פה והביט דכבר כתבו רז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה וכנ"ל והכונה הבטה שכלית עליונה לדעת מה הוא עון הנחש ובזה יהרהר בתשו' ולזה וחי בתרתי בגופו ונשמתו כי לה"ר הורג שלשה שבכללם גם האומרו ונשמתו ג"כ חיה תחיה כי לה"ר פוגם בעיקר כדרשת באלקים ובך רח"ל כי לשון גימט' שכינ"ה ע"כ