אהל יעקב רסב

לאחרים חקה והטעם מובן עפ"י האר"י ז"ל כי פרה אדומה סוד הבינה המטהרת אדמ"ה גימט' חמשים ומרע"ה זכה לה והארכתי במק"א (ע"ל דע"ד ע"ג) ולכן הוא זכה להבין ולזה נאמר ויקחו בתוס' ו' היות כי הפרה נקראת על שם משה כמו רמזו בר"ת מעפר שרפת החטאת שם משה ולהיות כי כמה פרות עשו אח"כ לזה אמר ויקחו רומז יקחו ויחזרו ויקחו וכמו שדרשו רז"ל (בב"ר פס"ו אות ג' ע"פ) ויתן לך האלקים יתן ויחזור ויתן ע"ש הכא נמי הא שכמה פעמים יקחו ובכולם נקרא אליך שתקרא על שמך ובפי' דבר זה וגם במ"ש ז"ל (תנחומא חקת אות ח') חייך שיצא מחלציך הה"ד ושם האחד אליעזר עי' בתשו' להג' שאלת יעב"ץ ח"א סי' פ' באורך דברים נחמדים בפשט הפשוט ע"ש ויש לומר הטעם שתמיד שתקרא על שמו מפני שהוא לבדו ידע הטעם ולאחרים חקה לכן תקרא על שמו ואפשר עוד לומר הטעם שאמרו רז"ל שהיא חקה משום דבכמה מצות נמי כתיב חקה ושמרת את החקה הזאת כן הרבה אך בכולם הקדים המצוה וכתב אחריה חקה כי ר"ל יש בה טעמים הרבה ויש ג"כ הנסתר שהוא חקה לזה הקדים צווי המצוה ואח"כ כתב חקה אבל פה שמתחי' כתב חקה ואח"כ המצוה מורה שהיא חקה גמורה וכתב התורה ג"כ טמון ברמז שהיא ניתנה רק לעם ישר' שהם בעלי התורה שבם שייך טומאת אהל ולא בעכו"ם ולהם ניתנה הטהרה הזאת: ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה וכו' מדמה ז' פעמים בטעם הכפל ירמוז בפשט לפי מ"ש במשנה פ"ג דפרה (מ"ט) והרמב"ם (פ"ג ה"ב] דעל כל הזיה צריך טבילה ולזה כפל מדמה דוקא ולא ממה שבאצבע והראוני מ"ש בתיוב"ע שכתב וידי מאדמה בטבולא חדא ז' זמנין ע"כ והוא פלא ואולי נדחק בדב"ק והוא דבא לאפוקי להיות שבדם של המצורע יש שתים שיקבל בכלי ושבאצבע אותו שבכלי אל המזבח ושבאצבע על תנוך וכמ"ש בספרא ס' טהרה (אות מ"ט) ובזבחים (מ"ז:) בא לומר שפה בפרה בטבולא חדא ר"ל מה שיקבל ביד לדעת הרמב"ם ולדעת הראב"ד אף בכלי כשר כמ"ש בפ"ג ה"ב יהיה בטבולא חדא של היד או הכלי ולא יקבל שני פעמים ביד מדם הפרה בשביל טבילת האצבע ושיהיה שיעור הטבול של קבלת היד או הכלי שתספיק לטבילת האצבע ז' זמנין כי בין כל חד מקנח במזרק אצבעו אך בספרא חקת י"ב (עפ"ז) דריש למדמה באצבעו שמצותה מצות יד ולא מצות כלי ע"ש ומשמע שמדייקים שבאצבעו מדגיש שהוא ביד ולא בכלי וזה נראה להיפך מ"ש ולישב נקדים להדגיש דק' מהיכן משמע שבאצבעו הוא פי' יד ולא אצבע ממש שהרי בזבחים (דכ"ד.) במחלוקת ר"ש ורבנן כולהו סברי דפי' אצבע הוא דוקא ולרבנן הוכרחו לומר דאצבעו הוא דעביד אזן לכלי ומקבל באצבע שתוחב לתוכו ונושא את המזרק ומקבל ע"ש ולישב נקדים מ"ש בספרי והובא בילקוט ע"פ ולקח אלעזר הכהן מדמה למה נאמר והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ומה ת"ל הכהן בכיהונו ע"כ ומשמע דדיוק רז"ל שיהא ביד הוא מכהן בתרא וסיים מדמה באצבעו מצותה מצות יד גם המלבים בפי' הספרי כתב ויותר נראה שמ"ש ולקח אלעזר הכהן בכיהונו מדמה וכו' מצות יד הכל מאמר אחד ודיוקם ממ"ש הכהן בגופו ולא בכלי וכמ"ש הכהן ומלק וכו' ע"ש ולהרחיב דב"ק הוא כמ"ש