אהל יעקב רסא

יכול הוא מצטער מזה כמ"ש בסנהדרין (מ"ו.) כשאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' וככתוב עמו אנכי בצרה ובחירת אהרן עפ"י ה' תחי' היתה רק נבואה למשה אבל עתה בבחירת הקהל עפ"י ה' ומצינו שבבצלאל אמר להם הגון עליכם בצלאל ולזה עתה בחר שיתנו כל נשיא מטותם סימן לגדולה וכבוד ומי שמטהו יפרח הוא הראוי לזה מה' ואז כולם ידעו שבחירת אהרן לכהן צדק היא שמימית דוקא ולזה ויצא משה את המטות חסר וי"ו שכולם יצאו לגמרי משא"כ של אהרן לא נקראת יציאה כי נצטוה להחזירו פנימה ואף שיצא אחר שדעתו להחזירו לא נקראת יציאה וכאשר כתבו עמ"ש בברכות (ו':) היוצא מבהכנ"ס אל יפסיע פסיעה גסה ל"ש אלא למיפק אבל למיעל לית לן בה ומקשים דבלא"ה היוצא קתני ותי' דהכונה ל"ש אלא למיפק גמור נקרא היוצא אבל אם יצא אדעתא למיעל לא נכלל במלת היוצא ע"ש הכא נמי דכוותה ובמסרה איתא מטהו יפרח צדיק כתמר יפרח יפרח כשושנה יפרח בימיו צדיק ולפרש נקדים להעיר דמצינו לרז"ל במס"ו (הובא בבעהט"ו פ' במדבר בפ' ואתה הפקד את הלוים וז"ל שנים במסרה הפקד את הלוים הפקד עליו רשע וז"ש אין אדם נעשה שוטר וכו') שאין אדם נעשה פרנס למטה עד שגוזרין עליו רשע מלמעלה ע"כ וק' דבסנהדרין (י"ד.) אי' דכשעולה לגדולה מוחלין לו על כל עונותיו ע"ש והחילוק פשוט דאם הוא נעשה פרנס רק ע"י תחבולות ואמצעיים עד שלקח הגדולה בזה לב כל ישראל לא מסכים. בזה נעשה רשע מלמעלה ועי' בריש יומא (ט'.) יראת ה' תוסיף ימים זה מק' ראשון ששמשו י"ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני ששמשו בו יותר משלש מאות כהנים גדולים ע"ש יען שהיו מתמנין ע"י שוחד וכו' הנה דקראם הכתוב רשעים ובכן פה באהרן בבחירה החדשה תחי' היתה מה' ושוב ע"י המטות היתה בזה גם הסכמת הנשיאים בכללם וידוע מ"ש בס' מדרש תלפיות שהתמר גדולו הוא מראשו וזהו מטהו יפרח דע שאהרן צדיק כתמר יפרח שגדולו מראשו ר"ל גדולתו מן השמים וזהו הרמז לתמר ושוב יפרח כשושנה שגדולה מלמטה וסביבה קוצים הם הרעים החפצים לעוקצה וזה בודאי צדיק שהוא בלא"ה חף מפשע וכ"ש בעלותו לגדולה וזהו יפרח בימיו צדיק ודוק: פ' חקת זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר בתיבת לאמר השניה שנראית כפל גם במ"ש רז"ל (תנחומא וילקוט ע"פ) ויקחו אליך פרה לך אני מגלה הטעם ולאחרים חקה מהיכא מפקי דאי מדכתיב אליך יש לומר מפני שהוא המצווה וכמו ויקחו אליך שמן זית זך שהוא שייך לכהן ונקרא אליך מפני שהוא הגוזר ואולי מפני שכתוב תחי' אל משה ואהרן ובסוף כתיב ונתתם אותה ג"כ לשון רבים ובין שניהם הזכיר אליך ולא אליכם אך היות שלאחרים היא חקה שנה הכתוב ביניהם וכתב אליך אף שלפניו ואחריו לשון רבים ולזה כפל מלת לאמר שהראשונה לגופה והשנית לאמר