אהל יעקב רנה

ראיתי כי טבע המלכים הם רחמנים ודוגמא לזה ברא השי"ת כי מלכת הדבורים אין לה עוקץ כמו חילותיה כדי שלא להשלים חרונה מפני כח היכולת שלה וזה הוא מוסר למלכי ארץ שיהיו רחמנים בעת חרונם חמת מלך מלאכי מות] וא"כ איך ראינו בענין קרח שעשה בהם משפט מרעיש את כל רואיו ובולט למגדול ועד קטון עד שאפי' מחט קטנה שהיתה שלהם אצל אדם מן המחנה נתגלגלה לרדת לתהום רבה (מד"ר וילקוט ע"פ ותפתח הארץ את פיה) אך לפי הנ"ל ניחא דאדרבא לרחמנות מרע"ה על ישר' שלא ילכדו ברשתו ובלישנא בישא שלו והרי תראה כי השי"ת אמר להם הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע והתחיל הנגף וכו' (ורמזו המקובלים כי תיבות תוך העדה הזאת בכלל עולה אלף ת"ג הסר מהם מספר מש"ה אהרן שעולים תר"א השאר גימט' ואכלה אותם כרגע ע"כ) ולזה המיתם במיתה משונה רח"ל וגם דקי"ל איש נכרת ואין צבור נכרתין כמ"ש רז"ל (תו"כ פ' צו אות קל"ב ע"פ ונכרתה הנפש ההיא) הכא שאני שבא להציל כלל ישראל והציל נפשותיהם מן השקר שהשקר הוא קרוב לנפש הבהמית וכמ"ש דהע"ה הצילה נפשי משפת שקר והרמז כי שקר מלא שי"ן קו"פ רי"ש ס"ת נפש ולזה המית את קרח ועדתו במחלוקתו שלא לשם שמים וכתבו ז"ל (סנהדרין ק"ט:) קרח מקח רע לקח לעצמו וכשתחשוב רע עם קרח שהוא עצמו עולה גימט' מחלקת בלא וי"ו שהוא אילנא דחיי ואדרבה מן התורה ראיה למלכי ארץ אף שהם ענין חול שהוא קיום הממלכה גם זה חובה לאבדו באכזריות נוראה לשמור על הכלל (עי' מ"ש בפ' קדושים דק"ט ע"ד) כדי שכל העם ישמעו וייראו ויבדלו מדיעותיו גם זכר אחר עשה עוד להם שיראו אותו הדור כי במנחת הצבור שמקריבים שיש גם להם חלק בה ולזה חלקם נשאר ולא נשרף וכמ"ש במד"ר (פי"ח אות ט') וז"ל מהו אל מנחתם כך אמר משה רבש"ע יודע אני שיש להם חלק באותה מנחה שהקריבו שנאמר מלבד עולת התמיד וכו' והיתה של ישראל קריבה הואיל ופירשו אלה מבניך אל תסתכל בחלקם תניחהו האש ולא תאכלנו עכ"ל וכשיראו ישראל את הפלא הזה תפרח כליל כל עקמומיות שבלב מצורף לזה עוד הטעם מ"ש הרב אלבילדה כי כל מה שעשה השי"ת שפטים בדור המדבר שלא כדרך הטבע היות כי גם חטאם שלא כדרך הטבע כי כל חוטא חטאו נמשך מן הקודם אל המאוחר תחי' מן החושים שוב אל הרצון והשכל עין רואה לב חומד כלי המעשה גומרין אבל דור המדבר שראו נפלאות ה' ואח"כ נהפך לבם בקרבם להרהר בספיקות מזויפות ומן המאוחר הזה נזורו אחור אל הקודם להכחיש את עדות החושים שהם העינים אשר ראו נפלאות וחשבו תועה כמעשה ארץ מצרים וכו' עש"ב ולזה בדין הוא משפטם החרוץ וגם לדורות הניח זכרון לאות לבני מרי את המחתות שעשאום צפוי למזבח שמטעם זה עשאום צפוי למזבח והגם שכתוב כי קדשו ופירש"י שעשאום כלי שרת ע"ש מ"מ הרמב"ן הקשה על זה וז"ל ולא ידעתי טעם לאיסורו שהרי קטורת זרה היא וזר שעשה כלי שרת אינו מקודש והנכון כי קדשו וכו' כלומר אני הקדשתי מעת שהקריבום לפני כדי שיהיו לאות לבני ישראל ע"ש הרי מבואר דהגם דלא היה בהם ריח קדש רצה ה' ב"ה בהוראת שעה שיוקדשו משום תקנה לדורות אך לכאו' יש להעיר דבמנחות (צ"ט.) יליף מהאי קרא