אהל יעקב רנג

לארץ איתסרא עד שכמעט כל הכלים שלהם איתחייבו בהגעלה אלא שמיבעיא ליה אם אין לו מה יאכל לא בצורת סכנה אלא אם אין לו כעת מה יאכל אם נאמר לפחות דכיון דהיה אוכל בשופי בהיתר קודם הכניסה אישתרי עתה לפחות כשאין לו מה יאכל ועל זה השיב אימת אם בשעת מלחמה פשיטא דאישתרי כיון דאין לו דאפי' דבר טמא אישתרי והשיב אלא לאחר מכאן דעל זה אותם אסורים גמורים אולי אלה ישתרי כשאין לו מה יאכל והטעם פשוט דכמו דהיפ"ת לא דברה תו' רק נגד יצה"ר ולזה דוקא בעת מלחמה הכי נמי בשלל האויב ירדה תו' לסוף דעתם של עושי מלחמה שבגמר הנקמה לאכול שלל אויבו ולזה בעת המלחמה הוא דשרייא ואחר כן אסירא הכי נמי הא דכוותה ופשוט, אחז"ר ראיתי פלפול אדיר להג' יערת דבש בסוף חלק שני בהש"ס ובהרמב"ם עש"ב ועי' להג' החיד"א בס' יעיר אזן מע' ה' אות ד' בהא דאברי בשר נחירה מ"ש בזה ע"ש: והיה לכם לציצית וכו' ולא תתורו דרשו בספרי זו זנות וכ"כ רז"ל שהציצית גדר לעריות וכן כתבו עוד (מנחות מ"ד.) בההוא מעשה של הזונה שמצות הציצית שהיה זהיר בה מנעתו ע"ש ורז"ל (ב"ר הובא ברש"י) כתבו ע"פ ויקח שם ויפת את השמלה ויכסו את ערות אביהם בשכר זה זכו בניו של שם לטלית של ציצית ע"ש ויש לומר דטעם שזכה שם לזה ולא גם אחיו יפת הוא משום ויקח שם ויפת והו"ל לומר ויקחו שם ויפת אלא דשם היה העיקר ויפת טפל לו והסיבה שהוא גדר לערוה יובן עפ"י מ"ש הציוני בסגולת חוטי הציצית וכתב כי חוט השמיני הוא נגד התלוים בערוה והאגד וחמשה קשרים נגד הלב וחמש נקביו ע"ש הרי דהציצית הוא וקשריו נגד הלב והערוה ולזה בשם שהשתדל בכסוי הערוה כה לציצית שהוא גדר לזה ובו הסגולה הזאת ולזה אמר בו ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' ועי"ז שעוצם עיניו מראות ברע זוכה ורואה פני שכינה וזהו הרמז וראיתם אותו כינוי ורמז על השכינה ולזה נתנו טעם תכלת דומה לרקיע וכו' ובכן בראייה שכלית זוכה לראות פני שכינה ורז"ל (שבת ל"ב:) כתבו זוכה לאלפיים ות"ת עבדים ועי' ברש"י שם ודבר נחמד ראיתי בס' ארצות החיים להג' מלבים בה' ציצית בסוף משם האדמו"ר מהר"ץ כי כמו שנכלל ה"ח וה"ג מצד החסד כן נכלל ה"ח וה"ג מצד הדין שהם יו"ד פעמים פ"ר בגימט' שני אלפים ות"ת עכ"ל וש"י: קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו: אפשר להדרש בטעם הכפל של הדבור שלו אחת כל העדה ועוד כולם קדושים שנית כולם קדושים ובתוכם ה', ואפשר שזה היה ממנו דברים של ארם ורעל בשם העדה כדי שיכנס בלבם את דבריו וההמון התמים ישתבש חלילה והוא כי ידוע טעם לצורך הראש והנשיא והמשפט א' מטעם כי רוב העם ההמוני טבעו של כל אחד לקרב את הטובה רק אליו או אם היא מטענת שקרוב האדם צל עצמו עד שלא ידע האמת או מחמת רישע ולזה הוצרך השופט הנשיא להודיע