אהל יעקב רנא

ברז"ל ולזה אמר להם אל משה תדעו כי צעקה זאת לבלתי לכת לארץ שמח בו משה כי כל עוד שלא הולכים לא"י יחיה משה ובכן הוא יחפוץ בצעקתכם לזה נלכה אליו ושם תצעקו ובזה היתה לו היכולת להשתיקם ואזי הודיע את האמת שאצלו וק"ל: ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות יתפרש הסמיכות עפ"י מ"ש רש"י שראו בכל מקום קוברים מתים ע"כ וזה אומרם אוכלת יושביה שהם ילידי הארץ וחיו באותו אויר ומורגלים בו ושמא תאמר שזה או לחולשתם מלידה או לרעבתנותם מסכנים גופם באכילות גסות לזה שלל שתיהם באומרו וכל העם אשר ראינו אנשי מדות אחת בחוזק וחוסן הגוף והשני באכילתם ושתיתם במדה וגם במדות טובות כמ"ש ז"ל שאחימן ששי ותלמי הרגישו במרגלים ולא עשו להם רעה וכל זה יש בה ובכל זאת היא משכלת וק"ל: ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים בטעם הכפל אולי מפני שיש שני מיני נפילים האחד פי' מלשון נפל כמ"ש רמב"ן בפ' בראשית בפסוק ויראו בני האלקי"ם את בנות האדם וכו' וע"י זה היה הולד כמו נפל לגבי האב מפני זרע האם שהוא חלש ולא היה כבני אדם מפני זרע האב ע"ש ועוד יש נפל שכל הרואה אותו נופל לבו עליו מיראתו ממנו כמ"ש רז"ל (ובזה רמזתי הכתוב בפ' דברים ולך אותו ואת בנו וכו' בניו קרי ובנו כתיב שרומז לשני מיני בנים שהיו לו אחד בנו הדומה לו ושאר בניו שבאו לו מבנות האדם) ולזה אמר פה ושם ראינו את הנפילים הם מאותם של בני ענק מן הנפילים המיוחסים מאב ואם ולזה ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם כמו שפירשו ז"ל שהיו אומרים נמלים רואים כבני אדם שמרוב גובהם מעניקים חמה בקומתם חשובים בעיניהם כנמלים ודיוק רז"ל מדלא כללו ביחד ונהי בעינינו ובעיניהם כחגבים וגם בלא"ה אי אפשר שיתאים הדמיון דאם הם בעיני עצמם כחגבים איך ישתוה לעיני הענקים הרחוקים מהם הראייה כחגבים אלא מוכרח פירוש וכן הוא בערך דאם בעינינו ראינו עצמנו כחגבים בערך זה בעיניהם כנמלים שיש להם כנפיים שדומים לחגבים ופשוט: בבואכם אל הארץ פירש"י משונה ביאה זו וכו' משנכנסו בה מלחמה נתחייבו בחלה ע"כ ויש לנו דאיך יכון עם מה שכתבו רז"ל (חולין י"ז) על פסוק ובתים מלאים כל טוב שאפי' קדלי דחזירי וכרמים נטועים כלאים או ערלה מותרים ולמה בחלה אסירי וליכא למימר דחלה שאני משום דא"י מוחזקת לנו מאבותינו ולזה בעת שדרכה רגליהם בה אף קודם כבושה חשיבא שלהם ולזה נתחייבו בה ועי' בירוש' דחלה (פ"ב ה"א) תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו וכו' ע"ש דא"כ כלאים וערלה נמי והגם דיש לדחות דאולי גזירת הכתוב בחלה ותלה בה בביאה לחוד מ"מ תיקשי לן להבין הטעם ועוד דהא בירוש' שם כתבו ג"כ על החדש וז"ל ר"י בעי כשנכנסו ומצאו קמה לחה מהו וכו' אפי' חטין בעליה ע"ש והא בחדש אין כתוב כמו בחלה ולמה יאסרו בו והיה נראה לי לומר דמזה ראיה למ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' מלכים דלא אישתרי להו קדלי דחזירי אלא אם רעב ולא מצא לאכול ע"ש וא"כ הא שפיר דכוותה ויש לומר גם בחדש מה שנקט אסור הוא כשיש לו מה יאכל ובחלה איתא בתקנתא בפחות משיעור ואכל להבין