אהל יעקב רמט

מחייבו בנחת להשפיע מהודו לאחרים וכמ"ש התנא (באבות פ"ב מ"ח) אם למדת תו' הרבה אל תחזיק טובה לעצמך אלא תשפיע לאחרים כי לכך נוצרת וידוקדק לכך נוצרת עפ"י מ"ש המורה נבוכים אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת וכו' שהכונה כי הקב"ה נתן חכמה לאדם ועושה חסד לאדם ומציל עשוק מעושקו וצדקה לברואים וזהו אל יתהלל וכו' כשתהיה רק לו כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה המקבילים נגד חכמה וגבורה ועושר ובאלה חפצתי עש"ב וזהו כי לכך נוצרת שתשפיע לאחרים לזה אמר האיש משה השלם ענו מכל האדם שעל פני האדמה שיש בהם הפכיות זה ענו בחכמה זו שאינה יודעה והשני להיפך בחכמה אחרת שאינה יודעה וכן הלאה רבו מלמנות מרע"ה ענו מכולם וראיתי במפרשים משם הג' יעקב מלובלין אביו של הג' המפורסם הנק' הרב העשיל כי מעת שאמר לו ה' של נעלך ופי' מאשתו כי השכינה היא כלתו ולזה צריך לכתוב כלת משה והוא מהענוה שלו כתב כלות בוי"ו ומרים דברה עליו שאם איתא שצריך לפרוש היה לו לכתוב כלת ולזה סיים הכתוב והאיש משה ענו מאד והיא הסיבה שכתב כלות ע"כ דב"ק וש"י ויש לרמוז מ"ש בת"כ (הובא בילקוט פ' שמות רמז ק"ע) משה משה הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו עפ"י מ"ש הג' נחלת שבעה בסה"ג בשם משה ששורשו בלשון מצרי הוא מים כך שם המים הוא משה ובזה פי' הכתוב ותקרא שמו משה ר"ל מים כי מן המים משיתיהו ע"ש ובכן זהו שאמר משה שנשאר בחי' מים המבקשים מקום נמוך גם הוא ענו ושפל ולזה התו' שיבחו רק בזה וגם יש לומר פי' הוא משה עד שלא נדבר הוא משה משנדבר עמו כי מרע"ה כל כך היה פרוש ונבדל ומוכן לנבואה תמיד עד שהוא הוא הבחי' משנדבר עמו שגם בלא עת הנבואה היה מוכן בכל רגע ולא כמו שאר הנביאים שלא תמיד הם מוכנים ואותה ההכנה שהיתה אתו מקודם בדבקות היא היא שהיתה אתו בבוא עליו רוח ה' עליו ולזה לא היה נרעש ונבהל ועיין הר"ן בדרוש ח' כי לכן בא הנבואה עליהם וכשיעתק הטבע מההיפך אל ההיפך פתאום יסתמר ויצטער ודומה למי שהוא יושב בחשך ופתאום יבוא לו אור גדול כי יברח ממנו כח הראות ובכן היה כן בהם פתאום נגה עליהם אור הנבואה ומרע"ה שתמיד היה מוכן אל הנבואה מלבד גדולתו היה יפה אליו משא"כ הם ואולי יש להוסיף ג"כ מ"ש הכתוב ויחר אף ה' בם וילך שתיבת וילך ירמוז ג"כ שהנביא אף שמסתלקת הנבואה ממנו מ"מ אותו האור והזוהר שהיה בו ישאר לו רשימו בו ותפעם אותו, אותו הרוח הקודם ובהם היתה הקפיצה פתאום גם בסילוק שלא נשאר שום רשימו מהקדושה וזה וילך והיה זה לעונש על השואתם בנבואה אל משה הענישם ה' הגם שמרע"ה לא נרגש מזה ויש לפרש בזה מ"ש רש"י אל נא רפא נא לה מפני מה לא האריך משה בתפי' שלא יאמרו ישראל אחותו בצרה והוא מאריך ע"כ וקשה אדרבה הוא מאריך בשבילה אך יתישב שישר' ידעו שהשי"ת יקבל תפילת משה ואי אפשר שיענהו בתוך התפי' ע"ד תנו לו ואל אראה פניו ח"ו ומוכרח עד שיגמור תפי' ובשביל שקשה לישר' למה לא התפלל מרע"ה קודם בקשת אהרן אליו יחשבו שהיה לו נחת בעונש שלה ולזה מאריך בתפי' כדי שתתעכב רפואתה עכ"פ