אהל יעקב רמח

גם לפי דעת רז"ל שהממעיט קאי אחגר ועצל ושוב זכיתי וקניתי ספר הכתב והקבלה וראיתי שהביא חידוש הנ"ל בשם הגר"א ז"ל שהודיע לו הרב אור החיים ז"ל הנז' ולא העיר כלום בדב"ק וצל"ע כי מה שפירשתי בדב"ק הוא דחוק לקוצ"ד: ותדבר מרים ואהרן במשה וכו' והאיש משה עניו מאד ודרשו בספרי ענו בדעתו ולא ענו בגופו ולא ענו בממונו והביאור לזה ע"ש רצו בזה כי ענו בגופו הוא מחולשה או שאין בו כח לנקום או שאינו מרגיש עד כמה מגיע העלבון וכן בממונו אותו הדבר שהמסכן הוא רוחו נכאה כידוע לז"ק כי רק ענו בדעתו שהיה גבור ועשיר ומרגיש ורק שהיה שפל וסבלן וא"כ יש לתמוה כי דבר ידוע הוא דכשיש איזה נזק לאומה חובה רבה לעשות משפט חזק כדי שלא יצא נזק לכלל כמו שהרופא חותך יד ורגל כשהוא חושש על הנשמה וזה חשיבא רחמנות גדולה וזוהי הסיבה לעונש שאול המלך ושאול באחת ועלתה לו וכמ"ש המפרשים משום שחטא שאול היה חטא מדיני הנוגע להממשלה בכלל ובמשפט צבאי גם הטעות חשוב הוא לפשע ומרד משא"כ בדוד היה בינו למקום וכן מצאנו ראינו במרע"ה במחלוקתו עם קרח ועדתו משום שהיה חשש פקפוק בנוגע לעיקר הדת שפקפקו בנבואתו הרגם במיתה משונה חדשה בולטת וניכרת לכל ושפך עליהם זעם נורא והנה תמצא גם פה הגם שמשה לא תבע עלבונו הגם שלא דברה חלילה נגד הדת כנז' נענשה משום שגם פה יצמח ח"ו חשש פקפוק במה שהשוו נבואת משה אליהם שיצא מזה כשח"ו יבוא איזה נביא ויגיד לגרוע ולהוסיף באיזה מצוה וכו' שאולי ימשכו אחריו אחרי שיש בעולם השוים למרע"ה א"כ יתכן דגם זה שוה אליו ולזה תיכף נתקנא ה' להענישה וגם השותק ושמע אליה אהרן נענש קצת לרגע כמ"ש בויפן אהרן והודיעם בנבואה כי לא היה ולא יהיה השוה אל משה בנבואה שאינה במדרגה שנאמר שזה גדול מזה באיזה מדריגה כמו שתבדיל בחכמים שאין הדבר כן כי זה לא מראה רק פנים בפנים ולא במדות (ועי' בהרמב"ם פ"ח מה' יסוה"ת ובמורה ובס' אור ה' לר"ח קרשקש מ"ג כלל ו' באורך הפרש בין נבואת משה לשאר ע"ש.) וא"כ קשה איך מרע"ה לא בקש להעניש מחשש זה, לזה סיים והאיש משה ענו מאד וזה יתרץ התמיהה כי מכח הענוה שלו הגדולה לא היה יודע ומכיר שאין כמוהו בנבואה ושזה מזיק לכלל [כ' המפ' ענו מלא עי"ן נו"ן ו"ו גי' רמ"ח שהיה ענו ברמ"ח איבריו ובזוה"ק (פר' שלח ד' קס"ח:) מאן דאיהו זעיר איהו רב ויש לומר בהרחבה משום שהוא זעיר בעצמו איהו רב] וחשב כי הדבר הוא משום כבודו דוקא ועל זה היה שפל וסבלן מפני אחותו הגדולה ולזה תיכף נדרש כבודו עפ"י ה' שבשביל שאמרו אנו שוין אליו בנבואה נענשו וזהו קיומה של תו' ורק משה ענותנותו הגדולה היא סיבה לשתיקתו וזהו והאיש משה וידוע מ"ש המפ' כי יש הפרש גדול כשתאמר בתחי' האיש קודם השם היא חשיבות וכשתהיה אחר השם הוא ח"ו לגנאי כאומרם כי זה משה האיש כידוע ומ"ש מכל העם אשר על פני האדמה הענין הוא כי בכל בני אדם ימצא ענוה למשל החייט לא יתגאה בחכמה אחרת וכן בכל חכמה אלא בדבר שהוא יודע הוא מתגאה וכן הלאה גם בחכמת התו' מתקנא חכם בחכם אבל כשהגיע מדריגתו עד הסוף אזי הענוה היא אצלו טבעית וטבעו