אהל יעקב רמב

הבחירה אף כאן בבית הבחירה מכאן אמרו במקדש בשם המפורש ובמדינה בכינוי וכו' ע"ש ומ"מ ההיא דרשא דכה תברכו שממנה קפיד קרא שלא ישונה בבהמ"ק ההיא לענין הזכרת שם קוי"ק באותיותיו אבל יש מהמברכים שלא יודעים ומזכירים שם קוי"ק באותיותיו והיודעים מבליעים בנעימה כמ"ש בסוטה אבל בשם המפורש היא יוצאת מהכתוב ושמו את שמי שפי' שם המפורש שהוא לעלם ושם לא כתוב כה ולזה בימי שמעון הצדיק פסקו מלברך בשם המפורש ונשאר ה' ככתבו אומרים אותו ככתבו ממש רק שם המפורש פסקו ומוסרים לתלמידיהם פעם בשבוע כמ"ש שם ודוק: מעתה נשוב אל הענין כי מדת כה תתפרש בשם אדנות והנה במק"א כתבתי כי מדת כה שהיא אדנות היא מורה על ההשגחה הפרטית וכתבתי שם כי ה' ברוך הוא שהוא שם קוי"ק כשהוא מתלבש בשם אדנות ככתוב וה' בהיכל קדשו שפירשה האר"י החי היכל גימט' אדנות ואזי שם תשלוט ההשגחה הפרטית ועי' בפ' לך לך (דכ"א וכ"ב) באורך ביאור הענין בס"ד וזהו ששואל מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים כלומר בבהמ"ק שהיא תל תלפיות היתה הברכה בשם קוי"ק נגלה שהוא שם המפורש יען כי שם ההשגחה בכללות והיא מחלקת השפע בכללות לכל אבל בגבולין נמנע שם קוי"ק מפורש שהוא רק במקומו שמשם צוה ה' את הברכה לכל אלא דוקא בשם אדנות והיא מורה על ההשגחה הפרטית וזאת הברכה רק להם ולא לשאר יושבי תבל וכנז' שם מאיזה זכות היתה להם לזה תירץ מאברהם כי אברהם הוא שפרסם ההשגחה הפרטית וכנז"ל שם ממס' ברכות (ד"ז:) לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון אלא אברהם ע"ש שפירוש אדון הוא פרטי וכמ"ש מהרב אבודרהם אדוני רבוני וכו' ע"ש אין צורך להעתיק כל מ"ש שם והיא חייבה להשגיח עליו בפרטות לו ולזרעו בו כשהוא למינהו וזהו הרמז בכתוב כה יהיה זרעך שמדת כה תהיה דבוקה גם בזרעך שפי' יעקב וזרעו והיא מדת אדנות השומרת יחס הפרטים (עי' מלבים מהמכילתא) תהיה לזרעך ורבנן אמרו ממתן תורה כי אחרי שישראל הובדלו מן העמים אליו יתברך חלקו ונחלתו התברכו בזה כה תאמר לבית יעקב [ומתאים הדבר עם מ"ש רבינו בחיי פ' בלק מרז"ל (ע"פ התיצב כה על עולתך) ואנכי אקרה כה לבטל מהם כה יהיה זרעך כה תברכו ע"ש וכן עוד כתבו רז"ל (הובא בילקוט) בפסוק אולי אוכל נכה בו לחסר מהם חלק מכ"ד ע"ש והנה חלק מכ"ד הוא כ"ה אלף ורצה בזה ח"ו בחשבון כ"ה אלף היא מדת כ"ה אדנות השומרת על הפרט שנתברכו ישראל בה ועי' בחנוך מצוה קס"ט באורך וז"ל ובעלי הדת האמתיים מאמינים שהשגחתו ית' על כל אחד ואחד בפרט והוא המבין אל כל מעשיהם וכו' ולכן הזהירנו בתו' בהגיע אל האדם החולי רע דצרעת יחשוב כי עונותיו גרמו וכו' עש"ב ויתכן דזהו הטעם דישר' מטמא בצרעת ולא עכו"ם וכמ"ש הרמב"ם (בה' טו"צ פ"ט ה"א) ועי' בב"מ דכתיב אדם וכו' משום דזה בא מכח ההשגחה הפרטית והיא בפרטות שייכא בישר' טפי מעכו"ם ולזה בישר, שייך זה להשגחה ולא בעכו"ם ר"ל עובדי ע"ז כמובן] שהם יתברכו בכה שהיא אדנות השומרת ומשגחת על הפרט והיא הרמוזה בכה תברכו ובכן הראוי לעושר והיא לו לברכה יחברך בו וכן בבנים וכן בחיים לכל חד הראוי לו וכנ"ל ויען