אהל יעקב רלה

פ' בחקתי אם בחקתי תלכו פירש"י שתהיו עמלים בתורה ובספרי שהקב"ה מתאוה שתהיו עמלים בתו' ע"ש אולי דדיוק רז"ל אחת דאם פי' לקיים המצות שהם חקים ואין להם טעם מה פי' תלכו ועוד מאי ב' דבחקתי הי"ל לומר אם חקתי תעשו אבל אם פי' על התו' ניחא שבתורה נקרא הולך תמיד כל מה שישיג הוא עוד לא יכול להשיג התכלית וככתוב ארוכה מארץ מדה וכו' ופי' מלת אם הוא כמו שלש אם שבתו' שהם חובה ולא רשות דאם כסף תלוה את עמי וכו' (מכילתא וילקוט הובא ברש"י עפ"ז) כידוע שהוא חובה עליו להיות עמל בתו' אם אף לא השיג וזה הוא חקה שאף שאינו משיג הוא חייב לעמול בתו' וכמ"ש באבות (פ"ו מ"ד) כך הוא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחיה ובתו' אתה עמל והיות שעפ"י הטבע האדם כשהוא עמל ולא משיג התכלית הוא נחלש הרבה היות שלא השיג התכלית וכידוע מחיי הפילוסוף שיגון יומו ואנחה לילו שכל עוד שהוא מעמיק הוא נסוג אחור ושלא יחשוב העמל בתורה דכוותה לזה הודיעונו רז"ל שהקב"ה מתאוה שתהיו עמלים בתו' וא"כ זהו התכלית המקווה ואין לך תכלית גדול מזה ואף אם הוא נחלש חיו יחיה ובזה ארמוז הכתוב בסוף פ' קרח ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ע"כ והענין כנ"ל דכך דרכה של תו' פת במלח וכו' ובתו' אתה עמל וכן אמרו במדרש הובא בתוס' כתובות (ק"ד. ד"ה לא נהנתי) אם בקשת ליכנס דברי תו' למיעיך הזהר שלא תכניס מעדנים לנפשך ע"ש ועי' בפיה"מ להרמב"ם בברכות ספ"א במ"ש הרי אני כבן ע' שנה שע"י רוב טרחו בלימוד הזדקן מהחולשה ע"ש ובכן התו' והלכותיה לא נקנים אלא בעמל וטורח (וכן הבאתי לעיל מזוה"ק דלא פתחא תרעהא עד אחר העמל והטירחא אזי מאירה לו פנים) ובזה רמזו המפ' ואולי בח"א מהרש"א האמנתי כי אדבר שהוא אמת אם אני עניתי מאד ר"ל ענוי בלמוד אבל אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב ע"כ ולהבדיל מזה ראיתי ביוחסין שאותם הנזירים שהיו בזמן בית שני הנקראים משאיים שהיו מתבודדים במדברות בעירום האריכו ימים ושנים ע"ש וזה הוא דקא רמז ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו הכונה שלא תחשבו אחרי שאתם טורחים בעיון שע"י זה נמס חלב הלב מכם וזהו חלבו בכינוי על הלב והרי בנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין לזה הודיעו שבזה לא תשאו חטא ותרויחו א' את קדשי בני ישראל לא תחללו שלא תטעו שהתורה תפתח דלתותיה אליכם וגם שתאריכו ימים ושנים וזהו ולא תמותו וסמיך ליה זאת חקת התורה על שניהם הוא חוזר חקת התורה שלא תושג רק ע"י טירחא וחקת התורה גם שלא בדרך טבע שתאריכו ימים ושנים אף שאתם חלשים שהיא סגוליות לאריכות ימיך ושנותיך ופשוט, או ירמוז עוד אם בחקתי תלכו וגו' וסיים ועשיתם אותם ובמדרש תנחומא פ' תבא איתא זוכה שיעשה לעוה"ב ובשבת (ס"ג.) איתא העושה מצוה במועדה אפי' הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנא,