אהל יעקב רלד

ודין אמי חקליה ביירא ויהבי ארנונא ושתיק יש לך גבור גדול מזה ע"ש ובכן מתי תראה הגבורה רק כשהמחשבה אינה לשם מנוחת הקרקע רק לשם ה' אבל אם מצורף בדעתו בשביל מנוחת הקרקע מאי גבורה אית ביה או ירמוז עוד הכפל שבת שבתון יהיה לארץ היות כי תחי' אמר שבת לה' כמו שבת בראשית ובשבת הוא רמז על החידוש כמובן וגם על ההשגחה כפי מ"ש במק"א משם הרמב"ם שעל הגדלת היום נאמר כי בו שבת הוא מורה על החידוש וחיוב את השמירה עלינו הוא מורה על ההשגחה דלכך בדברות ראשונות נאמר הטעם כי בו שבת מכל מלאכתו ובדברות אחרונות נאמר וזכרת כי עבד היית וכו' שזה מורה על ההשגחה שהוציאנו ממצרים ונצטוינו בו לשומרו רק אנחנו ע"ש וכן הוא בשביעית שהיא סי' על החידוש שאזי תקרא היא שביעית ומניעת העבודה בה היא מורה על ההשגחה כי לה' הארץ ומלואה ופוקד על עבדיו שלא לעבוד בארצו דלזה מי שאינו שומר שביעית תוודע לו ההשגחה בגלות שיהיה עליו ולזה נאמר שבת שבתון וכבר כתבו שבשנה השביעית לא תוציא צמחה הראוי לה ועי' בתורת משה להג' החת"ס ולזה שבת ראשונה נגד הארץ שהיא שובתת כמו שבת בראשית שנח אותו החומר מלעסוק בשבת כמו שכתבתי באורך בזה בבראשית (לעיל ד"ט ע"א וב') כן היא שובתת מלהוציא צמחה ושבתון נגד הבני אדם שימנעו מעבודתה בהשגחה עליהם ועי' רבינו בחיי (ע"פ ושבתה הארץ) הכופר בשביעית הוא כופר בחיי עוה"ב ע"ש וזהו כפל שבת שבתון וגם רמז שבת שבתון אם לא יהיה שבת יהיה לו אח"כ שבתון שלא תוציא הארץ צמחה: ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע פירש"י מתברך במיעיו וכן פירש"י בפ' בחקתי ואכלתם לחמכם לשובע שמתברך במיעיו ועי' ברא"ם דכתב הטעם משום שכיון שיש להם הרבה והשיג לכם דיש פשיטא אלא לאו שיתברך ויש להרגיש אחרי שיש די שובע מה איכפת להם אם יאכלו עד שישבעו או קימעא ויתברך וגם את"ל שיש הרבה ברכה יתכן כי בא להודיע שלא יהיה בהם חולי שאין ביכולתם לאכול לזה אמר להם שיאכלו לשובעה אך אפשר דהכרח רז"ל הוא מדיוק הכתוב וגם מה שיש קושי מהכתוב של בחקתי דכתיב ואכלתם לחמכם לשובע שהיה לו לו' ואכלתם לשובע לחמכם שתהיה סמוכה לשובע על האכילה וגם מה ברכה היא זו שיאכל הרבה במילוי כרס אפי' לחם וכ"ש פה באכילת פירות ג"כ וכבר ידוע מ"ש התוס' בכתובות (דק"ד. ד"ה לא נהנתי) מהמדרש עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה למיעך התפלל שלא יכנסו מעדנים לפיך ע"ש ולזה פירש"י שיאכל קימעא ותתברך במיעיו ולזה באה לשובע סמוכה ללחמכם שהלחם יהיה משביע שמובן שאפי' מעט ממנו דאל"ה פשיטא ונגד זה בקללה אמר בשברי לכם מטה לחם א"כ הרי השי"ת נתן להם מטה לחם מרחמיו ועצים להסיק התנור אין ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד ומ"ש והשיבו לחמכם במשקל פירושו שכל אשה שהיתה לשה הבצק הם שוקלים אותו קודם אפייתו ואחר אפייתו נשאר באותו משקל המורה שהאש לא אכלה ממנו כלום וא"כ הרי הוא כמו בצק וזה מעט ממנו מכביד על הגוף ובכל זאת ואכלתם ולא תשבעו וזה מורה על המארה רח"ל ובזה יכירו יותר ההשגחה ופשוט: