אהל יעקב כג

צריך שהם יקדימו וזה היפך הנ"ל דביו"ד קדמא שכינתא ומנ"ל לחלק בין תו' לתפילה דמאי שנא ובזוה"ק תרומ' (דקל"א.) ת"ח ההוא קדמאה זכאה חולקיה וכו' ואי תימא הא תנינן ולא מצא יו"ד כועס ואת אמרת וכו' ותירץ דההוא חד אמר אינון אבתראי וטב בעיני מלכא בין כך ובין כך אתו עמא ואתפייס מלכא וכו' ע"ש ולפי"ז יש לומר דביו"ד קדמא שכינה הוא כשיש בתחי' איש אחד ומ"ש ולא מצא שם יו"ד הוא בגמר שאח"כ ביני ביני באו וגם יש לצרף לזה עוד בישוב הנ"ל דהא השכינה מלא כל הארץ כבודו ובזמן התפי' אזי כשרואה שהם באים היא באה תכף ומצאתי בשו"ת הרשב"א סי' ן' פי' קדמא לא שתקדים לביאתן אלא שבא עמהם מיד ואינו ממתין עד שישבו כמו בשלשה עד דיתבי ויש קדימה כיוצא בזה כי תקדמנו ברכות טוב מהר יקדמונו רחמיך ע"ש ודוק: ויבדל אלקים בין האור ובין החשך להבין הטעם תוס' ובין החשך והיה די לומר בין האור והחשך ולפשטא יש לומר כי שני הבדלים יש באור עצמו אחד בתחי' השחר שזה ג"כ אור בערך הקודם ואחד אחר יציאת השמש שזה ג"כ אור יתר בערך הקודם ודכוותה בשקיעת החמה חשך בערך הקודם ואח"כ בלילה חשך גמור כי לא נעתק ולא זורח האור כאחת משום סכנת הברואים וכתב האבודרהם דלזה אנחנו אומרים מעריב ערבים תרתי כי בכל יום יש שני ערבים ביאת השמש תחת האופק והשני ביאת אורו וכו' וביניהם קרוב שעה ושליש ע"ש וא"כ לזה כתב בין האור לומר שבאור עצמו יש הפרש וכן בין החשך כמוהו ופשוט ועוד ירמוז בדרך אפשר על האור הגנוז ועל האור שלנו שיש הפרש ביניהם וכן בחשך בין אותו של העדר האור ובין החשך הממשיי שהיה במצרים שיש הפרש בין חשך לחשך שהיה בעת הבריאה והגם כי הרב במורה ור"ם גאון וזולתם סוברים דהחשך הוא רק העדר האור ע"ש יש לומר פשוט מאד דאין כוונתם רק על חשך שלנו אבל ודאי פשוט דיודו גם הם דיש חשך ג"כ נברא לבדו ושהוא לא רק העדר האור שבו לא תאמר בריאה וכאשר כן מפורש במדרש וז"ל יום ראשון נברא אור וחושך ע"כ גם במס' תמיד פ"ד מפורש כן וכן הוא בויקרא רבה בסוף הפרשה ובחגיגה ד' י"ב. חשיב יו"ד דברים שנבראו ביום הראשון ובכללם החשך ע"ש, ובספר יצירה המים הרו וילדו אפילה והאש ילדה אור וכו' ע"ש ובמס' פסחים ד"ב. קרא לנהורא ופקדיה וכו' וקרא לחשוכא וכו' ע"כ. המורה על דבר נברא שמקבל פקודה לעשות וא"כ הא ודאי הרמב"ם ורס"ג והסוברים דהחושך הוא העדר האור דעתם על חשך הרגיל אבל יודו הם דיש חשך נברא ממשיי שלעת הצורך הוא משמש ובא כתבתי זה משום שראיתי להגר"א הק' בסדור תפי' יוצר שקרא לסוברי' דהחשך הוא העדר האור שהיא סברת המינים וכו' ע"ש ובודאי שדעתו הוא מדבר על הסוברים כן בחשך הבריאה ולא על החשך שלנו שכל הראשונים פירשוהו שהוא העדר אור והחוש יעיד על זה דאל"כ אי אפשר שתאיר ויתמיד בו האור הדולק וכמובן ולא צריך להאריך בזה ואגב העירותי בצדק ותכל התלונה מעל הגר"א הק' שקרא להו מינוס דפשוט דכוונתו על הבריאה דוקא וכן מדויקים דב"ק ופשוט: ובזה אולי נישב מה שקשה לכאורה במ"ש רז"ל במד"ר ע"פ ויקרא