אהל יעקב כב

זה מדכתיב שבעתיים דאילו כתב שבועיים הייתי אומר מ"ט, ז' פעמים ז' וכתיב שבעתיים פי' ז' פעמים מ"ט הם שמ"ג ור"ל באותו אור שנגנז עתה יתגלה (זיל בתר טעמא גנזו שלא ישתמשו בו הרשעים אבל לעתיד כתיב ועמך כולם צדיקים) ובכן זהו אומרם בשגם זה משה להודיעך כי מה שראית כתוב פני משה כפני חמה הוא פי' שמ"ג פעמים וממילא שהוא מקושר עם דרשתם משה נולד כמו אור שבעת הימים והיא היא ומכוונים הדברים יחס אחד להם בא זה ולימד טל זה והטעם לזה משום אור השכינ' דממנ כל האורות היתה דבוקה בו (עי' זוה"ק בראשית שג"ם אחיד לעילא ולתתא ועל דא משה לא מית ע"ש) והיא הסבה דידע כל סתרי המציאות ונפלאות סתרי הטבע וכמ"ש במו"ן ח"א פכ"ד בפסוק בכל ביתי נאמן הוא ע"ש, משום שה' עמו וכמו אור העין שאם אין אור חיצוני לא תראה כלום דכוותה באור השכל כשיופיע אורו יתברך עלינו אזי נראה אור בהיר כל חד כשיעורו וכמש"ה באורך אזי נראה אור ומרע"ה שמקור כל האורות בבריאה ואור האמיתי היה עמו תמיד לזה ידע מה בחשוכא מטעם ונהורא עמיה שרי ומה נעים רמז המפרשים שרמזו א"ת האור גימט' מש"ה רבינו ע"ש והיט"ב: ובזה יתישב מה שיש להעיר דמצינו בתחי' נבואת מרע"ה וירא מלאך ה' בלבת אש שהקדימה שכינה לפניו (לב"ת א"ש גימט' תשל"ג נגד השכינה בגדלותה שהיא נגד יעק"ב וישראל כמ"ש במק"א והוא פלא) וקשה דהרי קי"ל דוקא עשרה קדמא שכינתא ואתיא אבל אף שלשה עד דיתבי (ברכות ד"ו) אך במרע"ה ניחא משום דהוא היה כלול מיו"ד קדושות ישראל ורמו בשמו מלא מ"ם שי"ן ה"א גימט' יו"ד פעמים אד"ם ע"ה. ומצאתי מפורש כדברי במג"ע אופן קי"ד ע"ש וע' בכוזרי מנ"א דנ"א מאדם עד משה היו לב האדם ע"ש וכשנבוא לחשבון מי הם שהיו לב האדם בתחי' תחשוב אדם ושת כי קין והבל ספו תמו ומשת נשאר רק נח והשאר לא נשאר מהם ומנח רק אברהם והשאר היו כמוץ יסוער מגורן ויצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה הוא העשירי קדש קדשים כלול מכולם וכן היה ארכו יו"ד אמות בערך שכתבו רז״ל לא ירדה שכינה למטה מיו"ד (סוכה ד"ה.) ותמיד הוא מרכבה אליה (הגם שכונת רז"ל הוא יו"ד טפחים הדברים באו ברמז היחס והחשבון כמובן) וע' בתקונים דכ"ו רע"ב ובמפרשים כי מא' עד יו"ד גימט' שכינה במספר הקדמי כזה א' פעם א' ב' פעם ב' עד יו"ד פעם יו"ד הכל גימט' שכינה וזה לא ירדה שכינה למטה מיו"ד כי עד יו"ד בכלל אזי עולה שכינה ובכן אחרי שהוא כלול מיו"ד זכה שקדמה שכינה אליו קודם בואו כמ"ש רז"ל עשרה קדמה שכינה ואתיא ואגב ריהטאי העירותי עם דרשת חז"ל בברכות ד"ו כשבא הקב"ה לבהכ"נ ולא מצא יו"ד כועס דכתיב מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונ' ע"כ ודיוקם נראה לומר בדרך פשוט מדכתיב ואין עונה משמע שהוא יו"ד שעליה היא ביו"ד וגם בהרמת קול וכמ"ש ברש"י סוטה דל"ה ע"ש, והגם דרישא דקרא כתיב איש משמע אחד מ"מ מצינו דגם על רבים נקרא ג"כ בשם איש הרי מצינו בכתוב ויאמרו איש אל רעהו ודרשו ז"ל מצרים לכוש וכו' ואפקיה בלשון איש לומר שיהיו כולם בלב אחד דאזי שכינה שורה ודרשו המפ' אי"ש נוט' אין עשרה שם הנה מצינו שגם בעשרה