אהל יעקב רכח

לו ואי מהא הוה אמינא דוקא שלא יעשה אבל להציל מאחרי' אפי' מספק מנ"ל איצטריך קרא דלא תעמוד ובא זה וגילה על זה אך ראיתי להר"ן בחי' שם שתמה בהאי קרא דלא תעמוד דלמה לי קרא דכיון דמצוה להרוג הרודף כדי שיציל הנרדף פשיטא דמצוה לטרוח בהצלתו ותירץ דמקרא לא שמעינן אלא במי שברור לו כשמש שרוצה להורגו וכן שברור לו שטובע בנהר אם לא יצילהו אבל על ספק לא שמעינן וכו' ע"ש ולפי דב"ק דהר"ן א"כ קרא דלא תעמוד אף בספק ולמה לי הא דואהבת לריעך אחר דפירושו הוא על השלילה דלחברך לא תעביד ואולי יש לחלק בין נזק דעלמא להא דהצלת נפש דהו"א דלא נחוש להא גם בספיקא לזה איצטריך שהוא לא יעשה אף חשש של נזק לחבריה שיוצא מזה דבחשש של נזק שאינו נוגע להצלת נפש מאחרים שאין חייב הרואה להכנס לחשש זה להציל אולי יש לומר כן אך בעיקר קושית הר"ן עצמה יש לישב דאיצטריך קרא לחייבו להציל אף אם יש עליו כלומר על המציל ספק סכנה מחויב כדי להציל ודאי סכנה דחבריה לזה איצטריך לומר עוד לא תעמוד ואמינא לה ממ"ש בירוש' סנהדרין והובא בסמ"ע חו"מ סי' תכ"ו דחייב האדם להכנים עצמו לספק סכנה נגד ודאי סכנה דחבריה ע"ש וכן הביאו הכ"מ פ"א מה' רוצח הי"ד וכתב שם הטעם שזה ספק וזה ודאי ע"ש ובכן מההיא דהצלת הנרדף הוה אמינא דוקא אם אין חשש להמציל מהרודף שיהפך עליו אבל כשיש אפילו ספק הוה אמינא דלא לזה איצטריך קרא דלא תעמוד לחייבו אף בזה אך בעיקר דברי הירוש' נראה דלאו מחוורתא להלכה כמו שתראה להרדב"ז הבי"ד המנחת חינוך בקומץ מנחה סי' רצ"ו שהמכניס עצמו לספק סכנה נגד להציל חבירו אף מודאי מיתה הוא חסיד שוטה ע"ש הרי שלא חי' בין שום אדם גם תראה דהמחבר השמיטו בש"ע ואולי יש להביא ראיה דהרמב"ם ג"כ לא סבירא ליה סברת הירוש' ממ"ש פ״ז מה' רוצח שהביא דין המשנה שהובא פ"ב דמכות דהגולה אינו יוצא משם לעולם וסיים ואם יצא התיר עצמו למיתה ע"כ ומדסיים הטעם משום שהתיר עצמו למיתה אפשר דזהו הסיבה למה שאינו יוצא משום שאינו חייב להכניס עצמו גם לספק סכנה אף נגד ודאי הצלה דחבריה ואח"כ זכורני שבספר הג' כלי חמדה באחת הפרשיות הביא זה ולא זכרתי כעת איה אכן ראיתי להג' בעל תפארת ישראל במכות שם (פ"ב מ"ז) שעמד מרעיד בעיקר המשנה דלמה אינו יוצא והוה לן לסגור בעד גואל הדם בשביל זה והניח בצ"ע ולקוצ"ד אנכי עפר יש לישב קושיתו ושבזה תדחה גם ראייתי מהרמב"ם שכתב התיר עצמו למיתה דמשמע שאינו חייב להכניס עצמו לס' סכנה משום דשם לאו מגואל הדם לבד הוא שיש לחוש דגואל הדם רשות הוא וכל אדם אין חייבין עליו וכמ"ש ברמב"ם שם פ"ה ה' ט' י' ע"ש וא"כ זה לא נקרא ספק אלא קרוב לודאי שימות אם לא מגואל הדם יהיה מיד כל אדם ביודעם שדמו הופקר ומובן שאי אפשר לסגור בעד כל העיר ואדרבה לזה כתב הר"מ התיר עצמו למיתה לרמוז שהוא דבר המותר לכל וממילא דקרוב מאד הוא למות וחשיב כערך מאבד עצמו זאת ועוד יש לומר דמה קושיא היא זו דלא מפני החומר שבו דלא דחי לה שום מצוה לזה לא יצא רק רז"ל (מכות די"א:) הוציאו מקרא דגזירה היא מהכתוב דכתיב שמה ג"פ כמ"ש (בתוספתא דמכות פ"ב) והתורה חשבתו למת אף שהוא חי ולזה אינו חייב לעשות המצוה ולזה כשיצא הותר דמו ולא עביד מצוה ויש לעיין בזה הרבה אך אין כאן מקום לזה שכתבתי רק באגב ולעורר ודוק: