אהל יעקב רכז

האדם יש בו הזהירות ושמירה הרבה על הגוף בכלל אמנם יש לו הפרשיות בין אבר לאבר מן היד אל הרגל ולב וריאה וכבד וכ"ש המוח וכשיש חשש למשל על מוחו אז תיכף מוותר על אבדן רגלו וגם ידו כי באבדן הלב נאבד ממילא גם היד והרגל משא"כ באבדן הרגל והיד שישאר עכ"פ בחיים הא למדת שבגופו מכבד אחד על השני כן מצוהו הכתוב באהבתו לבריות וטובתו אליהם שיהיו חלוקים זה מזה במדריגות החכם על הנבל החלוש על הגבור וכו' וכמ"ש בפ' בתרא דהוריות (י"ג.) כהן קודם ללוי לוי לישר' במד"א בזמן שכולן שוין אבל ממזר ת״ח קודם לכה"ג ע"ה וכו', ע"ש ועי' תשב"ץ ח"א סי' קמ"ב ובשו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ל"ז וז"ל אבל כשיש הבדל בין שני הכתות הרי יש איש אחד ששקול כאלף ע"ש ומעתה זה אומרו ואהבת לרעך כמוך כמו בגופך יש לך הפרשיות בין אבר לאבר ומובן דאבר שהנשמה תלויה בו אתה מפקיר נגדו אבר שאין הנשמה תלויה בו כן יהיה לך הפרש באהבה בין איש לרעהו כשאין ברירה לשניהם להקדים אדם המעלה להשני וסיים אני ה' כלומר והלכת בדרכי והרי השי"ת לא ישנה הטבע כלל והנה ראינו כי לאברהם אבינו ולכמה צדיקים מרע"ה ויהושע וכן בכמה דורות ששינה הטבע בשבילם הרי דהשי"ת עושה הפרש בין אדם לחבירו כן גם אתה והלכת בדרכי ובעת כבוש הארץ ע"י בריטנייא יר"ה בכלל דרשתי שהיתה לנו שמחה רבה באין גבול כי היינו בזמן המלחמה במצב שפל וירוד מאד עם אנשים שהיו פקידי הממשלה הקדומה והיו מושחתי המדות והמוסר ותקומה היתה לנו אמרתי בקהל עם בכלל פי' הכתוב הנז' בדרך זה כי ידוע ומפורסם בספרים כי כל הקבוץ של כל ממלכה הם חשובים כולם גוף אחד מן הגדול עד הקטן אלא שזה חשוב ראש וזה מוח וזה לב וכו' וכו' עפ"י תבנית הגוף הפרטי כן תבנית הלאום והדין נותן כשיש רקבון ורעל באיזה גיד ואבר לחתוך אותו שלא יסכן כל הגוף כן גם אנחנו חייבים להיות שומרים על איברי הנשמה שלנו המלך וראשיו וצבאיו הגדולים כי בשלומם יהיה גם לנו שלום וכשנרגיש באיש שהוא רע ונרגן ויש חשש סכנה ממנו להנהגת הממשלה שחייבים להודיע עליו ולנקום בו עד כדי להעבירו מן העולם שלא יזיק אל המוח והלב שהוא המלך ופקידיו השומרים וכן ראינו בתוה"ק בשגם שהיא חסה ורחמנית על חיי האדם וחי בהם כתיב ציותה במ"ע לאבד ז' עממים הכנעני והחתי וכו' מטעם כי ידעה שהם מושחתי המוסר והמדות והם מסוכנים ומסכנים את כל הלאום וזהו לא תקום ולא תטור וכו' ואהבת לריעך שהוא המלך ושריו הנקראים ריעך כמוך וכמו שאתה מפקיר איברך על ראשך ולבך כן חייב אתה לנקום ולנטור את בני עמך כנגד שמירת ריעך וראיה אני ה' וכנ"ל: והנה בעיקר דרשת רז"ל בהאי קרא דואהבת לריעך כמוך שהוא על השלילה לכאו' קשה דלמה לי הא הלא בפ' בן סורר (דע"ג.) איתא מנין לרואה בחבירו לסטין באין עליו או חיה גוררתו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם ריע ע"ש ואם מאחר שחייב הוא להציל כ"ש שלא יעשה הוא רעה לחבירו ואפשר דהיה ס"ד לומר דוקא אינו חייב רק בברור לו ההצלה אבל בספק לא חייב לזה גלי לן בהא דואהבת לריעך כמוך ואחר שהדמיון כמוך כמו שאתה אף על ס"ס דהצלה ניחא לך בה כן גם בחבירך אפי' על ספק נזק אסור לעשות