אהל יעקב רכו

דם נדה ושפיכות דמים ע"כ דקשה למה לא קאמר עוד אשת איש וכתב משום דדוד לשיטתו אזיל דנבל חייב מיתה הוא וחשיב ליה כאילו כבר מת עכ"ל ובודאי דהדברים מתמיהים מאד דאיך אפשר דנחשבנו ממש למת והוא חי ונחשוב שכבר ניתק ממנה זיקת אשת איש וכבר ראיתי להג' עמודי אש בנימוקיו על הירוש' דתמה עליו וישב שאלתו במאי דלא נקט אשת איש ע"ש ועי' בפ' ג' מינין (דמ"ג.) ואפי' מגויד ואפי' גוסס אינו מטמא עד שימות ע"ש ולז"ק פה אשת איש ושלא תחשוב אם הוא חייב מיתה פקע לה לז"ק אשת רעהו דעכ"פ רעהו מיקרי ובכל גוונא חייב ובדרך זה ירמוז ג"כ למ"ש בפתחי תשו' אה"ע סי' ט"ו ס"ק י"א משם הג' מהר"ח אלפנדרי שחקר בשתי אחיות דאסר הכתוב בחייה אם היא טריפה כגון שניקב קרום של מוח וכיוצא וקדש לאחותה אי הויא מקודשת כיון דלא נקרא בחייה ושם לא העלה דבר ברור ובפ"ת שם ציין בזה ועי' ברכי יוסף שם משם רמב"ן והר"ן ע"ש ולזה בא הכתוב להודיע אשר ינאף את אשת איש אפי' הוא טרף כבר דהרי הוא רעהו ולכך מחללין עליו את השבת ש"מ שחיי שעה מיקרי חי גמור לכל דבריו ודוק: ואהבת לרעך כמוך אני ה' בשביל ההרגש המבואר דאיך יתכן זה במציאות ומן הנמנע שיהיה ממש אהבת רעהו כמוהו ומפורש במציעא (ס"ב.) וחי אחיך עמך חייך קודמין ע"ש ולזה דרשוה רז"ל שהכתוב בא על השלילה וכתבו (שבת ל"א.) מאי דסני לך לחברך לא תעביד ע"ש וכן בסנהדרין (ע"ד.) לקטלוך ולא לקטול מאי חזית דדמא דידך סומק טפי ע"ש שיתישבו שניהם דבמעשה חייו קודמין תחי' ולענין הנזק בשוא"ת אסור הוא להזיק חבירו הגם שעל ידי זה יוזק הוא אך ראיתי בס' הכתב והקבלה שפירש שר"ל כל אופני הטוב והחסד שאדם מסכים בדעתו וגומר בלבו שראוי לו לקבל מאהובו יעשה הוא לרעהו שהוא כל אדם למשל א' שיאהב אותו באמת ולא בזיוף ב' שיתנהג בו תמיד בכבוד ג' שידרוש שלומו תמיד ד' ישתתף בצערו ה' יקבל אותו בסבר פנים יפות ו' יתנדב באיזה טירחא קטנה ז' לא יתגאה עליו וכו' זה יסכים בשכלו אבל לא יסכים ששמעון יתן לו כל ממונו וכו' וכל האופנים הללו שלדעת ראובן שמעון יעשה אליו הוא ג"כ יעשה לשמעון וזהו ואהבת לרעך כמוך וכו' ע"כ ועפ"י דרך הקרוב לפשט היה נראה לבאר שמלת כמוך אינה נמשכת למין האהבה שתהיה בערך כמוך אלא היא נתינת הסיבה מדוע אני מצוה אותך על זה שתאהוב לרעך לזה נתן טעם משום שהוא כמוך וכמ"ש התנא (ברכות י"ז.) אני בריה וחברי בריה לזה אני מצוך על זה שתאהב אותו ולא הגדיל הערך כמה תהיה האהבה והיות שהאדם מדיני בטבעו וחובה עליו החברות בכל ימי חייו אם בעזרה ואם בעצה בתוליו ומכאובו ויגונו ואם בשמחתו וחדוותו וזה מוחש ומורגש לזה אני מצוך על האהבה לריעך שחיים המה גם לך והיא רק היא תתמיד החברה והשתוף כי רק חיות השדה הם בודדים נפרדים והגם שרז"ל לא דרשו כן שהשוו האהבה אליו עכ"פ בשלילה הם דברו לפי האמת ודרכנו דרשה מדרשות הכתוב ושניהם יכונו וכשדרשתי את זה בכלל הדרשה שמעתי שקדמוני בזה ואנא לא חזיתיה ועדי בשחק ויראה עוד לרמוז במה שנקדים את הידוע ומפורסם שבטבע