אהל יעקב רכה

מפרפר ודם מטפטף וכו' ע"ש שעל זה רמזתי הכתוב לא תכירו פנים במשפט לומר שלא על פי הכרת פנים מזה תשפטו וכו' וכאן הוא אומר עדיף שלא תאמר אעשה איזה עול ותחבולה במשפט שיהיה לי בזה שביל לדעת אח"כ את דבר המשפט שאדוננו לאמיתו וקצת דומה לזה לכאו' מ"ש ביומא (דע"ה.) שהמן היה מגיד לישר' על הולד אי בן שבעה לאחרון או בן ט' לראשון וכן על העבד למי שייך ע"ש וכתבו הפוס' ועי' בכפות תמרים ביומא שם ועי' ברכי יוסף חו"מ סי' ל"ב דאין זה אלא להוציא מלבם וידעו שאין טעות כלל עש"ב לז"ק פה שאסור לעשות מעשה עול כזה והחילוק מבואר דשם מרע"ה היה שופט בדו"ח את הדין אמת לאמתו וגומר ומוסר להם ואח"כ אומר להם מחר תראו במן ותדעו בטיב ידיעה תמה כי דין אמת דנתי אתכם וכמ"ש במפרשים אבל במוקדם בודאי יש בו עול והטעם שיש אדם רך ומתפעל ויש קשה והרך הוא מתפעל גם מן הדמיון תיכף אפי' אם הוא כוזב ולזה במשפט אין לו לעשות שום התחכמות חיצונית רק דו"ח במשפט והוא יאיר עיניך כי בצדק תשפוט את עמיתך ויצילך מכל שגיא' ודוק ופשוט: ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו במק"א פירשתי הכתוב הנז' וכעת ראיתי שקדמוני המפ' והיות שקשה לי בביאורו לזה הבאתיו והוא עפ"י מ"ש רז"ל (מגי' י"ב.) איהו בי קרי ואתתיה בי בוציני וע"ש ברש"י וזהו ואיש אשר ינאף את אשת איש ואיך נכשלה האשה הסיבה היא משום שבעלה של זאת האשה אשר ינאף את אשת רעהו וק"ל שא"כ לא תמצא סוטה שתבדק אחר שהוא אינו מנוקה מעון ובכל אשה צריך אתה לומר כן שבעלה נכשל ואפשר שזה הכלל הוא רק באיש שאם הוא נואף גם הוא תנאף אבל אפשר שהיא תזנה והוא ישאר צדיק ודוחק ויש לרמוז עוד שהוא בא לבטל סברא הנפסדת של אפלטון הבי"ד העיקרים מ"א פ"ח שסובר כי ראוי שהנשים יהיו במדריגה משותפת לבעלי ראשיות אחת כאילו תאמר שנשי השרים יהיו משותפות לכל השרים וכן הסוחרים וכן בעלי אומנות אחת וזה דבר נאה ע"כ והרב שם השיג עליו וכתב כי שם את המגונה לנאה כי דבר זה הרחיקתו התורה ואפי' בתורת בני נח כמ"ש באבימלך ע"ש וזה פשוט שכל דבריו בטלין אצל כל בעל מוסר עד שגם תלמידו אריסטו המפורסם הביא דבריו הרמב"ם ז"ל במורה כתב כי חוש המשוש חרפה הוא לנו ע"ש ובעקידה פ' נשוא כתב משם חכם קדמון שמו ציצערא על המתלוננים על הזקנה משום שהיא תפור האביונה וכו' אם ככה את עושה לנו הזקנה מה נעמת ומה נכבדת כי תסירי את המכשלה ואבן נגף זה וכבר אמר החכם אין רעה חולה וגדולה לאדם מתשוקתו ותאותו הבהמית ע"ש וזה רמז הכתוב ואיש אשר ינאף את אשת איש שהיא גם אשת רעהו אם בשררה או במלאכה וכו' מות יומת גם ירמוז דעת התוס' בכתובות (ע"ב) ד"ה משום וז"ל גוי הבא על בת ישר' אינה חייבת מיתה ע״כ וזה אומרו רק אשת רעהו לאפוקי גוי וזה כולל בין גוי על בת ישר' אשת איש או איש ישר' הבא על גויה שאחד מהם אינו רעהו דפטור ממיתת ב"ד או ירמוז עוד במה שהוסיף רעהו עפ"י מ"ש הרב מרא' הפנים בירוש' סנהדרין (פ"ב ה"ג) שדרשו ע"פ שאמר דוד שמנעתני מבוא בדמים