אהל יעקב רכד

יגרום להעשיר למחול לכשנגדו שלא מתורת חנינה רק מיוהרא וכו' שהידר אותו הדיין שזה ג"כ עול יש בדין אחר שידע הדיין להיכן הדין נוטה אסור לו לומר גם הפשרה וזהו לא תעשו עול בתוך המשפט ומה הוא לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול שמכח זה ימחול תביעתו וכבר ראיתי בספרים ואולי בס' העקידה שמדרך השלימים במקום המשפט שפלות היא ההטיה רק יהיה המשפט על צד היושר והאמת (ומתאים למ"ש רז"ל (כתו' פ"ד.) אין מרחמין בדין דא"כ אין כאן דין) וזה הוא השלמות בשכל וכל הפעולות לאחת משתי הצדדים הוא חסרון בחיק אדם המעלה ע"ש ובדרך זה ארמוז דהאדם יש לו ארבע שמות גבר ואנוש ואיש ואדם והשלשה הראשונים יאמרו על צד ההתפעלות גבר על שם גבורתו וכחו כמ"ש אזור נא כגבר חלציך שהיא תגבורת וזה לא מזג שוה ואנוש להיפך ממש שהיא חולשה וקטנות ושפלות שגם זה התפעלות לצד השני ושם איש מקיף לשתי ענינים על הרע כמו איש און איש בער איש תככים ועל הטוב איש אלקי' וגם זה יש בו נטיה אם לרע ואם לטוב אבל שם אדם שעיקרו ושרשו רק השתוות האמתית שלא תשתנה כלל מחוג האמת והצדק יהיה במי שיהיה אם בעני ואם בעשיר על זה מורה שם אדם אם לצד הפשט היותו נגזר מהאדמה וכל תחבולות שתעשה בעפר חוזר אל שורשו ואם עפ"י הידוע נקרא אדם על שם הצורה שבו שהיא נשמתו חלק אלוק' ממעל שאין בה שום שינוי ומפורש מצאתי בזוה"ק תזריע (דמ"ח.) גדול שבכולם אדם ע"ש (אולי לזה נענש אדה"ר על מצוה קלה ובפעם הראשונה משום שהוא אדם ובכן כשהוא מתפעל קצת צריך לעונש ובזוה"ק שם והכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו אמר ליה להאי בעי לדכאה ליה ע"ש) ובכן הדיון כשהוא יושב על כסא המשפט הוא עליו לדעת דאזי הוא סוג אדם ולא משאר השמות המורים התעלות ולזה חובה עליו להיות הצדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו וארמוז ושפטו את העם משפ"ט צד"ק עם שני כוללים עולים כמספר אדם מלא אל"ף דל"ת מ"ם ובמכילתא וזוה"ק הובא בס' הכתב והקבלה פ' במדבר ת"ח נקראו אדם ושארא לא נקראו אדם ע"ש והוא מתאים עם מ"ש כי המשפט בדין לבעלי תורה ניתן והם נקראו אדם המעלה שידונו משפט צדק ולזה מספר אדם מלא שפי' שלם עולה גימט' משפט צדק ועי' ילק"ר פרשת אמור אית אדם דאיהו אדם דנשמתא ע"ש ומתאים עם מ"ה כי אדם מלא שלם הוא חלק נשמה שופט בצדק ודוק: או ירמוז עוד לא תעשו עול ומה שייך בעת המשפט עשיה הלא אין שם אלא דבור ומחשבה אך יובן עפ"י מה שראיתי במפרשים במעשה שהיה אחד רדף אחר חבירו להורגו והשני בא וצעק עליו להצילו ולא יכול לו ונהרג וצווח בחוץ על זה מה עשה הרוצח גם הוא צעק בחוץ על זה ומובן שהמלך תפס את שניהם והתחילו מתווכחין מה עשה המלך אמר להם חכו אני אשלח אחר הנביא שיש לי והוא יודיע לי איזה מכם הרוצח וכו' באו המשרתים והודיעו למלך שכבר בא הנביא אמר להם יכנס תיכף וכשנכנס נתכרכמו פניו של הרוצח ע"כ והרי דין זה עפ"י התורה הוא אסור ועי' (סנהדרין ל"ז:) במעשה דשמעון בן שטח שרדף אחר ההורג וראה הרוג