אהל יעקב רכג

רגש של כבוד ועל זה שאל בקידושין מהו לעמוד מפני ס"ת דאולי זה חוצפא ורמות רוחא לנו כי מה אנחנו לכבד את התו' אחרי שלערכין אין גבול וקצב לנו בערך התורה ואולי זה ח"ו סרך בזיון וגם רמות רוחא לנו כאילו אנחנו נכבדים ורק שהיא ביותר שאת עלינו וזה הבל לזה היתה השאלה אם לעמוד או לא כי ההמון שאר אינשי הם קמים מפני ס"ת ולא נכנסו לסוג השאלה ועל זה השיב מפני לומדיה עומדין והטעם מפני שנהנים מאור תורתם וכ"ש מפני התורה שאנחנו מתחכמים ונהנים ממנה ולא מפני הכבוד שנחשוב שאנחנו מכבדים רק מפני ההנאה חייבים לעמוד וזה ענף כבוד לצדנו ולא לה שזכינו להיות נהנים ולומדים בה ומעתה הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמיה דגברא רבה זה מורה שלא מפני ההבנה והזכיה שלומדים בה אלא מפני מעלתה חובה לעשות לה כבוד כשאנחנו קמים מפניה וזהו הטפשות שחושבים היחס והכבוד בשתוף לתורה עד שבכבודם לה יהיה להם לכבוד ולו היו קמים ג"כ מפני גברא רבה שהרי נהנו ממנו דאילו בס"ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא הייתי אומר דגם מפני ס"ת הם קמים מטע"ז דלא יבצר הבינו איזה דבר מתורה שבכתב ולצד הנאתם נתחייבו בזה אבל אחרי שאין קמים מגברא רבה הורו שכבודם הוא כבוד מעלה לתורה וזה הוא הטפשות ומעתה גם לשון הרא"ש יתפרש כך עיקר קריעה לא ילפינן מלומדיה כדאמר במכות כי התורה אינה צריכה לכבודנו ולא מתבזית ח"ו ואדרבה כשאתה קורע יש לחשוד כי דבק ח"ו איזה כתם בזיון לה ולזה אנו מצטערים ולא היא כמובן אבל אחרי שכתוב ולא קרעו ומשמע דחייבים לקרוע שהכונה על עצמם שראו קריעה ובזיון לתורה הגם כי להתורה אין בזיון הקריעה לנו שרואים שריפה בתורה לעינינו ונכנס זה בסוג כבוד לזה אם הגיע זה שראוי לכבד התו' אזי חל הק"ו אם מפני לומדיה אינו מתאחה מפניה לא כ"ש כנלע"ד בצד הדרש לישב הכל ודוק: לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אולי נרמוז בס"ד על דרך הדרש שבא הכתוב להזהיר על איזה דברים המתהוים במשפט א' התחיל בלשון רבים לא תעשו עול וסיים בלשון יחיד תחי' מדבר עם בעלי דינין שלא יגרמו לדיין לעשות עול כשאחד בקי בסדור וביופי הטענות בחריפות והשני פתי שאין לו מענה לשון שמתוכם אולי הדיין ישגה בדין להטות דעתו עליו והרבה תחבולות יש בזה כידוע עוד סיים בלשון יחיד לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול ולכאורה קשה דבשלמא רישא פני דל היה קצת עולה על הדעת בסבת דלותו אבל שיהדר פני גדול תיתי ולישב זה הוכרחו רז"ל (בת"כ.) לדרוש שלא תאמר אדם גדול וכו' ע"ש ואפשר עוד ששניהם סובבים אל הנתבע העני ולא לענין שיטה את המשפט לטובתו אלא המשפט אמת הוא ובכל זאת מזהיר עליה והוא כשהדיין ראה שהעני קרוב שיתחייב בדין והעשיר זוכה מה הוא עושה אחת משתי אלה או נושא פנים אל העני פנים של חנינה וחמלה כאילו הוא מצטער למה אח"כ יצא העני חייב שעי"ז יבוש ויכלם העשיר מתביעתו ובעל כרחו ימחול להעני מהבושה והדיין יפסיק מלתת פס"ד בזה שאין בזה תכלית או יש חכמה להיפך שהדיין יהדר פני הגדול בכבוד כלומר שהוא נדיב ופזרן וזה התביעה אצלו כלום וגם בדרך זה