אהל יעקב רכא

ואת אמו עכ"ל ומהרש"א שם כתב ולולא דברי התוס' היה נראה לפרש שהעדיפו המקום דממחונך משמע דלא בקש אלא אם נתן לך הקב"ה תן לו וכבד אותו דהיינו כמו שאמרינן תן לו משלו אבל בכבוד אב ואם אם אין לך תתן להם דהיינו שצריך לחזור על הפתחים וכו' ע"כ והנה לכאורה אין מובנים דב"ק ומה חידש על התוס' וראיתי להרב מגדנות נתן בליקוטיו על הש"ס שהגיה בדברי מהרש"א ובזה חי' בין התוס' למהרש"א דלדעת התוס' אפי' אין לו הון חייב לכבד השי"ת ולדעת מהרש"א דוקא אם יש לו הון ע"ש ולקוצ"ד לא יכולתי להבין דאיך אפשר לומר דוקא אם יש לו הון הוא דחייב האם העני פטור הוא ומפורש בירוש' דחייב בלקט שכחה ופאה וכו' והכי קי"ל דגם העני חייב דכתיב לא תלקט לעני וכו' להזהיר לעני על שלו ועי' פ"ה דפאה מ"ב וברמב"ם פ"ז מה' מ"ע ורק בצדקה יכונו דב"ק אך אשר אני אחזה לי דרבינו מהרש"א לא מפרש הירוש' וכמו שנראה מפשטא דלישנא וכאשר כן נראה שפירשוהו התוס' וכן ראיתי בשאר מפרשים שהבינו דעת הירושלמי שכונתו היא שבאב ואם חייב הוא לחזור על הפתחי' ומהם יזון את אביו ואמו דהוא לא יסבור כן אלא הכונה היא ההפרש שיש שבכבוד שמים דוקא ממה שיש לך תן לו ובכבוד אב ואם אף אם אין לך תתן להם ר"ל אף אם ע"י הכבוד שאתה מכבד להם ימשך מזה שתצטרך לחזור על הפתחים בשביל מזונותך לעצמך בכל זאת תכבדם ואח"כ תפרנס עצמך לחזור על הפתחים אבל לא שתחזור על הפתחי' בשבילם ורמוז פי' זה בדב"ק במה שהוסיף וכתב אף אם אין לך תתן דהיינו הדגיש בתיבת דהיינו להודיע מה שימשך אליו לעצמו מזה שיצטרך לחזור על הפתחים לפרנסתו כי בדרך זה כלפי שמים פטור הוא שקי"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריו' (עי' בטוא"ח סי' רמ"ב) ואפ' ג"כ לפי ההלכה דקי"ל כבוד משל אב אבל כבוד גופו ושירותו הוא על הבן ועי"ז מתבטל מעסקו ויצטרך לחזור על הפתחים ואף לכשתאמר ג"כ כבוד משל בן היא תתפרש כנ"ל וכמובן ואולי נרמוז בזה כונת הילקוט פ' ואתחנן וז"ל זכור את יום השבת כבד את אביך מה ענין זה לזה ללמד שכל מי שמכבד את או"א אין חלול שבת בא ע"י ע"כ והוא דבשבת (קי"ח.) איתא עשה שבתך חול וכו' ומעתה המכבד או"א ור"ל שיתן את שלו ואח"כ ח"ו יצטרך לבריות מוכרח לצמצם על עצמו שיעשה שבתו חול וזה פי' חלול שבת ר"ל שעשאו כמו חול לזה הובטח שבזכות זה אין חלול שבת בא על ידו ומובן שיתברך מה' ב"ה ופשוט: לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם ריעך אני ה' בטעם השינוי שבתחי' כתיב בעמך ואח"כ סיים בריעך נקדים מ"ש בירוש' (דפיאה פ"א ה"א) כתבו שמותר לדבר לה"ר על בעלי מחלוקת דכתיב ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך ע"כ ועי' במס' מו"ק ט"ז ובחו"מ סי' י"א עוד נחקור בספק מי שרוצה להרוג חבירו ויש אחד שיודע שם ויכול להצילו ע"י שם וכההיא מעשה דדוד שבא אבישי ואמר כדי שלא יפול על הרומח וכמ"ש בפ' חלק (דצ"ו.) מה הדין נותן אם לא עשה זה אי עובר על לאו דלא תעמוד על דם ריעך או לא ויש לפשוט זה ממ"ש בשו"ת הלק"ט סי' צ״ח בהורג חבירו ע"י שם אם הוא חייב ופשיט לה דחייב וכתב דומה לזה מימר דבדבורו עביד מעשה ע"ש וכן בסוטה דכותב שם