אהל יעקב ריט

שזה חשוב ראשון ועי' פיו"ד מה' שאר אבות הטומאות ה"ב אחד טבול יום מטומאה חמורה כגון שטבל מזיבות או מטומאת מת וטעון הערב שמש הרי הוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו ע"ש משמע אחר שטבל לית ביה לתא דכרת ודב"ק ח"ו סותרין זה את זה (ואולי כי על זה סובבת השגת הראב"ד שם ד"ה כל הטעון ביאת מים וכן מוכח ג"כ מהשגתו בפי"ח מה' פסולי המוקדשין הי"ד ע"ש אך מרן בכ"מ פי' באו"א ע"ש) זאת ועוד אחרת אם איתא דאף אחר שטבל הוא בכרת א"כ צא ופרנס לי מ"ש רבינו בפ"ד וז"ל וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו חייב מיתה ביד"ש ע"ש שאיך אפשר שיהיה חייב ביד"ש אחר שבלא"ה הוא חייב כרת על הביאה עצמה דבשלמא בטמא גמור שעבד משכחת לה כמ"ש בש"ס והביאה הרמב"ם שם מי שנטמא בעזרה וביציאתו היפך בצנורא ולא שהה כלל דליחייב כרת אבל בהא דטבול יום שעבד איך משכחת לה דיתחייב מיתה בידי שמים ולא כרת דאם נטמא שם הלא אסור לשהות ואם שהה הלא הוא חייב כרת החמור יותר והרי פה כשנטמא הוא צריך לפשוט בגדיו ולטבול ושוב ללבוש ויעבוד ואין לך שהה גדול יותר מזה דשיעור השהייה הוא קטן מאד כמ"ש הרמב"ם בפ"ג הכ"ג שהוא כדי לקרות ויכרעו אפים ארצה וישתחוו להודות לה' כי טוב וזה הוא השיעור ע"ש וזה הוא דבר מועט וא"כ הרי כבר נתחייב כרת מקודם העבודה ועוד הלא ידוע הוא דין אכילת קדש וביאת מקדש שוים המה בדינם וכמ"ש בתו"כ תזריע (פ"א אות ט"ו) בפסוק בכל קדש לא תגע ע"ש ועי' בפ"ג דמכות (די"ד:) והרי תמצא מפורש בפי"ח מה' פסולי המוקדשין (הי"ד) דאיתא שם האוכל קדש אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או שיביא כפרתו אינו חייב כרת ע"ש ומינה דביאת מקדש דכוותה דאחר שטבל לית ביה כרת דשוים המה בדינם וא"כ נבוכים אנו בדעת הרמב"ם ולזה לקוצ"ד נראה לי לישב ונקדים להעיר דהלא ידוע הוא דמשה רבינו הוא הרמב"ם ספרא רבה דישר' ומדויקים כל דב"ק הדק היטב והנה ראינו פה שכתב תחילה כל הטעון ביאת מים מה"ת חייב כרת על ביאת המקדש ואח"כ סיים בסתם וכתב ואפי' אחר שטבל וקשה דהי"ל לערבינהו וליתנינהו הטעון ביאת מים ואפי' אחר שטבל ענוש כרת אלא לאו דכל חד כדינו הטמא הטעון ביאת מים הוא דוקא ענוש כרת אבל אחר שטבל איסור תו' אית ביה אבל כרת ליכא ואיסורו מפורש בת"כ תזריע ועי' בחנוך שם וגם מפורש בפי"ח מה' פסולי המוקדשין הי"ג וז"ל כל אדם שנטמא טומאה שחייבין עליה כרת על ביאת מקדש ואכל כזית מן הקדשים במזיד חייב כרת ע"כ הרי מפורש שהשוה אכילת הקדש לביאת המקדש ושם בפיו"ד כתב האוכל קדש אחר שטבל אינו ענוש כרת ע"ש הוכרחתי לכל זה הגם שלקוצ"ד נראה לי שהוא פשוט שכן הוא דעת רבינו יען שראיתי לרבינו הרכ"מ שם דמשמע לי שהבין בדעת הרמב"ם שסובר שענוש כרת אפי' אחר שטבל ומקורו מההיא דפי"א דפרה מ"ד דאיתא שם אף אחר ביאתו במים חייב ופירשה הרב שהוא חיוב כרת ולזה אני צריך למי שיבין לי דעת הרכ"מ דלפי הבנתי הדלה והחלשה דהרמב״ם לא מפרש לה בחיוב כרת הגם שהר״ש פירשה בחיוב כרת מ"מ יש לומר שהרמב״ם יפרשה רק לענין חיוב איסור תורה דוקא אבל כרת ליכא והגם דממ"ש לעיל מפ'