אהל יעקב רטז

בתשוקה חזקה ברשע לזה עדיפי הם מצדיקים אם בכמות ואם באיכות שיותר רבים ויותר מאירים ואפשר לכוין בזה מ"ש במס' ר"ה (די"ז.) ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד ר"א אמר כובש ריב"ח אמר נושא דכתיב נושא עון תנא ר"י מעביר ראשון ראשון וכו' ועון בעצמו אינו נמחק דאם איכא רובא עונות מחשב בהדייהו ע"כ דיש לומר מ"ד כובש זאת אומרת שמסיר המחשבה הרעה מהעון דאין מכירים בו המלאכים וכמ"ש המפ' (עי' תוס' בשבת די"ב: ד"ה שאין מלה"ש) מחשבה שבלב בני אדם יודעים) ובזה מתקטן העון בכמותו ונשאר העון כמות שהוא עם מחשבתו גדול (עי' יו"ד סי' ל"ט ס"ח הסדק מצטרף להכשיר ולא להטריף אפי' בריאה אחת ע"ש הכי נמי במחשבה לטובה נשאר וברעה יוסר) ור"י אמר נושא הכונה היא שאחרי שהוא עשה תשו' גדולה אז אותו העון שעשה שחשב בו כמה פעמים להשיגו ובתחי' לא השיג ושוב עשה אותו אז אותו העון שהגם דלענין עונש לא היה נענש על אותם הקדומים שלא עשו פרי עכשיו שנהפך לזכות נושא עליו כל אותם המחשבות הקדומות ונהפכים אתו לזכות ותנא דבי ר"י כי כל עון נשאר במחשבתו אחת דוקא וכן הזכות רק דכשהם שקולים אבל אי איכא רובא עונות מחשב בהדייהו ונחמד הוא הדמיון במפרשים למ"ש ביו"ד קל"ד ביין נסך שנפל לבור קמא קמא בטיל מדאורייתא ואם נתרבה האיסור חוזר וניעור ע"כ הכי נמי דכוותה נמצא לפי מ"ש עולה דגם המחשבה הרעה נהפכת לזכות גם שלא עשתה פרי וזה אומרו לפני ה' תטהרו ר"ל גם בדבר שאין מכיר בו אלא ה' גם בו תטהרו ואל זה ירמוז הכתוב יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישר' מכל עונותיו וקשה דהי"ל לומר מכל עונותיהם אלא הכונה כי החסד של ה' הוא שהרבה עמו פדות וחוזר ומפרש מהו הריבוי של הפדות לזה סיים יפדה ישראל מכל עונותיו ר"ל עונותיו של העון שהיה בו רבוי מחשבות רעות והרהורין ובפרט בבזרא דגזל ועריות אז כל אותם העונות נפדו אתו ונהפכו לזכיות השי"ת יזכנו להאי דרגא עילאה תשובה עליונה ויכתבנו ויחתמנו בספרן של צדיקים וחסידים אכי"ר: ושמרתם את חקתי וגו' וחי בהם איש איש לא תקרבו לגלות ערוה אני ה' טעם הסמיכות לוחי בהם ואחריו אני ה' משום דקי"ל דבכל דבר עבירה אם יש בה פקוח נפש שרי לעבור ואפי' חלול שבת חוץ משלש עבירות וחדא מהם ג"ע וגם בזרא דידהו למגדר מילתא כגון שלא תספר עמו מאחורי הגדר כמ"ש בפ"ח דסנהדרין (דע"ה.) משום דיצרא דעריות חזק לזה אסור גם זה אף שימות ובציוני יש טעם לזה ע"ד האמת כי במרכבה העליונה איש באחיהו ידובקו בתכלית הקרוב לזה אסורים הם למטה בקרובים הבני אדם וביעקב שלקח שתי אחיות מלבד שאר הישובים הטעם מפני שנקרא אל עי' בעמודיה שבעה בענף יעקב באורך וז"א ושמרתם את חקתי וחי בהם ולא שימות בהם דשרי לעבור אך איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו קריבה כל דהוא משום דיצרא דעריות חזק וגורם אח"כ לגלות ערוה לזה אף הקריבה אסורה (הגם דלהלכה פי' הכתוב הוא קריבה של ג"ע אך אין זה אלא רמז דהוציא הכתוב כן לשון קריבה להורות דהדיינים רשאים