אהל יעקב ריד

לראש וז"ל משל לתנוק חולה והרופא ידע כי רפואתו היא שיקיא פעמים רבות ולזה צריך סמים רבים שאין בכח התינוק לסבול ולזה גזר הרופא בעת שיקיא התינוק שישאירו הקיא לפניו כדי שיביט בו ותגעל נפשו ושוב עוד יקיא עד שיעור הראוי הנמשל בישר' שלא יוכלו לסבול צרות רבות מה עשה ה' הגדיל את הרודים כדי שיהא כפול ומכופל שיספיק לכפר את העונות עש"ב והנה אתם רואים הרודים בנו ויש מהם כזאבי ערב לשדוד וכו' וכו' ודרכי ה' הם לטובה המה שיועילו במקום יסורי הגוף להתעוררות התשו' שאין גזירה באה לעולם רק בשביל ישר' לקרבם לאביהם שבשמים אך כל זה הוא בתשו' נמוכה אבל בתשו' מעולה ויראת הרוממות של אנשי קדש ומעלה היא יותר גדולה עילוי רב וכאשר הרחיב בזה בס' מסלת ישרים להרה"ק לוצאטו פ' כ"ד (הבאתי לשונו במק"א) והיא אלפי מעלות גדולה מזו וכשמגיע האדם למדריגה זו הסגוליות ויכיר היטב בטול ישותו וכ"ש חטאו לפני כב יכול ומצטמק ומתמרמר איך ירהיב עז לגשת ולחשוב שהוא ראוי לתשו' ותסמר שערות בשרו ופלצות בעתתו ויראה כזאת הגדולה מבטלת כאין כל מיני יראה ועונש בזה ובבא ומעטים המה בדור המכירים ערכה וכבר בקצרה דבר החכם יראתי מלירא זולתך וזאת היא לא תבוא רק אחר ההכרה הנכונה ותניעהו באש חוג האהבה והחשק ליראה הגדולה הלזו אשר ילאה העט מלהוציאה בכתב וקשה יותר מיציאת הנשמה מהגוף גם בעודו באבו ותשתפך עליו נפשו במרירות ואז כל מין חטא ועון בזוכרו על משכבו היא עצמה ממיקתו ומבהילתו ונשבר לרגעים לרסיסים ומכה קצתו את קצתו עד שלא ירגיש באש זרה כלום שתבוא עליו וכו' וכו' ולזה העון עצמו נהפך לזכות ממש שזה בטוח ודאי ג"כ שעוד לא יתכן בשו"א שיחטא משא"כ תשו' הנמוכה (עי' בס' בחינת עולם כי החוטא שישוב אל ה' רק בבוא עליו צרה וכשירחמהו האל יחזור לאוולתו דומה לאשה המבכרת בעת צערה מקללת את האבניים שיושב בעלה ואח"כ הוא תתחרט ע"ש: פוק חזי אמרות טהורות רבינו הרמב"ם הועתקו דב"ק בקונט' לב דוד להג' חיד"א וז"ל משם הג' הרדב"ז שמעתי ממרן הרב הגדול כמהר"ר אברהם סכנדרי ששמע מפי סופרים איש מפי איש מפי הרמב"ם שאדם גדול אחד לא היה רוצה לומר ודוי ביוה"כ כי ודע בעצמו שלא עשה דבר עבירה והשיבו הרמב"ם אילו ידעת אתה הנלבב כמה חומר עבודת ה' יתעלה וכמה צריך לעבוד האלו"ק הזה והיית מקיף העבודה הראויה והמוכרחת לאדון הזה היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בוידוי ועוד נוסף כהנה וכהנה וכל אדם נדון לפי גודל חכמתו שהרי מצינו שדוד הע"ה נכתב עליו עון אשת איש והיא היתה מגורשת מאוריה ועון הריגתו אף כי היה חייב מיתה ועון ציצית של המלך שאול אף כי היה רודפו והיה חייב מדין מחתרת וכן כל כיוצא בזה לפי מה שהוא אדם כן משפטו ושאתו ואף על זה שדברת עתיד אתה ליתן את הדין עכ"ל הק' כל איש רק המתבונן קצת בדב"ק הללו חרדה ילבש ונשמתו תריבהו וישתפכון מעוהי את זה וכיוצא בו הוא שעונותיו נהפכים לזכיות [אולי בזה יתישב התמיהא שזכורני בספרי הג' חיד"א שתמה על הג' מהר"ח אבואלעפיא זצ"ל שפירש כונת המדרש רבה וז"ל