אהל יעקב רט

אין זה פשט לשון הש"ע ואולם יש לדחות עוד לפי מ"ש הרשב"א והובא דב"ק בכנה"ג יו"ד סי' צ"ט הגב"י אות נ"ט דאיסור הבלוע בקדירה לכו"ע מותר לבטל מן התורה ע"ש וא"כ מאי ראיה מהא דגיעולי מדין הבלוע שהוא איסור בלוע בכלי להא דנסרים המדובקים בחלב והם בעין ואין לומר דשם היה משום יין נסך (ועי' בפרקי דר"א עמד פנחס והחרים בסוד שם המפורש ועי' בס' יין המשומר להר"ן שפירא מ"ש בזה ע"ש) או לפחות סתם יינם וגם הבלוע שוה לשאר איסור שהוא בעין דפשט הדבר הוא על גיעולי האיסור של מאכלי האיסור על זה באה ההגעלה ויש לדחות דתרתי איתנהו ודוק כי אין המקום לזה להאריך: פ' אחרי מה שדרשתי בשבת תשובה שנת תרע"ח בבית הכנסת כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו בס"ד נדרש בזה בנוגע להזמן שחובה ביותר לכולנו להתעורר בתשו' ושתהיה שלימה בין אדם לחבירו ובינו למקום וכפשט הכתוב לפני ה' תטהרו שהיודע תעלומות יראה שאתם טהורים לפניו במחשבה והרהורי קדש וכן מוכח ג"כ מהרמב"ם בה' תשובה שצריך תשו' שלימה רק שליחיד יותר תהיה מקובלת ביו"ד ימי תשובה ולצבור בכל זמן שהם צועקים בלב שלם הם נענים ככתוב בכל קראינו אליו ע"כ ולכאורה קשה דהרי כתוב בתהלים (ע"ח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו' והוא רחום יכפר עון משמע כי הגם שלא צעקו בלב שלם הם נענים ויכפר עון וכן משמע שהבינו רז"ל בכתוב הנז' דאיתא בתענית (ד"ח.) אין תפי' של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו והק' מהכתוב ויפתוהו בפיהם וכו' וחילקו בין יחיד לצבור ע"כ, ש"מ דמשמע להם בכתוב שנענים אף שלא צעקו בלב שלם ולישב נעיר עוד דהרי הכתוב אומר רק ולא יעיר כל חמתו הרי מוכח מתוכו דאין זה רק דממעט מהרוגז הגדול דוקא אבל לא שמוציאם מצרה לרוחה דמאי מקשה אהא דמשים נפשו דקתני נשמעת ומשמע שהיא עניה גמורה אבל ההיא רק ממעט מהרוגז והחימה ולכן נראה לישב במה שנעיר עוד א' למה נקט בלשון שלילה אין תפי' נשמעת ולא אמר בלשון חיוב תפי' נשמעת כשמשים נפשו בכפו וגם מהו לשון נשמעת ולזה יש לומר שלענין קבלת התשו' לא צרי להודיענו שמקובלת בלב שלם אבל סד"א כשאינה כל כך בלב שלם נקוט מיהא פלגא דתועיל למחצה לזה קאמר אין תפילתו נשמעת שהוא כדמיון שמיעת האזן שאין האזן שומעת כלל רק כשמשים נפשו בכפו שהוא בלב שלם ואז היא מקובלת ממש ולא צריך לזה ראיות דאז הוא יותר מנשמעת והש"ס הוא בא רק להודיע כשאינה בלב שלם ולא כלום אית בה ועל זה הקשה מדכתיב ויפתוהו בפיהם וכו' שמשמע שמקובלת קצת לפחות להא דלא יעיר כל חמתו וחילק בין יחיד לצבור דביחיד כלל כלל לא נשמעת