אהל יעקב רז

החולקין חזרתי לישוב קמא דהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה הוא טעם למ"ש הכתוב ושלח דדייקו רז"ל מיניה עצמו דמשעת שילוח מותרת משום דחששה התו' לתקלה כשהוא בלא בטול ותדע שכן הוא כונת התו' גם בלא בטול שהרי בשילוח הקן להאיש ההולך בדרך ופגע בשילוח הקן וזה לית ליה צפורים לבטל ודינא הוא לשלח האם תיכף ואח"כ לזכות בבנים ואם זכה בבנים קודם השילוח הוה ליה מזומן עי' בסוף חולין ובהגאון תפארת ישראל שם להדיא וא"כ איך יהיה בשילוח הקן דשם לא שייך בטול כנז' הרי לא אמרה תו' שלח לתקלה אלא לאו דדעת התו' דתיכף מעת השלוח הותרה משום תקלה הרי נמי דצפורי מצורע דקתני ושלח הותרה תיכף דאף דאפשר בביטול מ"מ הואיל ובלי ביטול יש תקלה ואפשר שתהיה תקלה באמצעים שונים וכגון שפרחה קודם שיבטל לזה התירה תורה תיכף ויגד עליו ריעו הא דשילוח הקן דבהכרח לא היה שם ביטול כנ"ל ועי' להג' חכם צבי הובא בשד"ח שם דאם יבוא אליהו ויאמר זהו האיסור אז אסור אף שנתבטל ע"ש ש"מ שמי שפגע באיסור ואכלו הגם שנתבטל לא חשיב היתר ברור רק מטעם רוב וא"כ שפיר נאמר ביה לא אמרה תו' שלח לתקלה אחרי שיש כאן איסור לכשיתודע ופשוט: וראיתי בשו"ת הריב"ש סי' שמ"ט ורמז דב"ק הרמ"א ביו"ד סי' קכ"א וז"ל ואין זה מבטל איסור לכתחי' אחר שאין כוונתו לבטל האיסור וראיתו מגיעולי מדין שאמרה תורה להגעילן בודאי בו ביום ולמאן דאמר אין מבטלין איסור לכתחי' מדאורייתא מה הועיל הגעלה הלא אפי' היה במים שיעור לבטל עדין המים אסורין וחוזרין ואוסרין הכלי אלא כיון שאין כונתו לבטל אפי' דאין מבטלין איסור לכתחי' המים מותרין וכו' ע"ש ואני עני לא זכיתי להבין הטעם במ"ש דאם אסור לכתחי' מדאורייתא שאף המים אסורין בשגם שיש בהם שיעור לבטל ומהי תיתי שיאסרו ואי משום דעבר אמימרא דרחמנא דאסור לכתחי' לבטל הלא כיון דלכתחי' קאמר ולבטל קאמר הרי משמע דמה"ת מותר ומתבטל האיסור ואם המים חוזרים לאסור הא לא לכתחי' הוא ועוד מפורש בחנוך מצוה תע"ב וז"ל ואין לך להקשות ולומר א"כ כלי מדין איך התירה אותם התורה בהגעלה והלא לא היה הבלע פגום לפי מה שאמרו בגמרא (ע"ז דע"ה:) דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא שיש לי לומר שהגעילו אותם במים רבים שהיה בהם ששים נגד הכלים ע"ש מפורש יוצא דכשיש ששים לבטל הבלוע המים לא נאסרו אף אם אסור לבטל שהרי הקדירה היא בת יומא [בהא דכלי מדין שבא האזהרה עליה פירשוה החנוך והריב"ש בבני יומן דאי לאו בני יומן לא צריכי הגעלה וכן הוא ש"ס ערוך בע"ז (דף ס"ז ע"ב) בהא דכלי מדין לר"ש דהכי הלכה דשם נמי לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא ע"ש וכאשר סיים הריב"ש שם דאי לאו הכי לא צריכי הגעלה ע"ש ומזה תימה לי למ"ש הג' שדי חמד חלק ט' (הוא קונט' דברי חכמים דמ"ו ע"ב) סי' ס"ג משם הג' הנצי"ב בהעמק שאלה דהא דאנו אוסרים לבשל בקדירה שאינה בת יומא אטו בת יומא גזירה זו מימות מרע"ה היתה דהרי צווי של אלעזר בכלי מדין היה כמה ימים אחר המלחמה וגם בלא זה סתם כלים אינם בני יומן אלא ודאי אפי' כלים שאינם בני יומן ע"כ ומהאמור תימה איך הרב נעלם ממנו הש"ס והפוס' וצל"ע] וכן מצאתי להפר"ח ביו"ד סי' ס"ד אות כ"ו הביא דברי הריב"ש