אהל יעקב רד

וכמ"ש בע"ח ש' כסא הכבוד פ"ג ע"ש ובכ"מ ובכן הז' הם כפולים נקראים ז' ונקראים עם הכ"ו הגם שהם שייכים טפי להז' הראשונים ונשארו כ"ו טהרה גמורה בלתי דבקות לז' הראשונים אבל שבעה שניים יש לשם דבקות להכ"ו של הטוהר ומתאים זה למ"ש בזוה"ק אמור (דצ"א:) בדמייך תרי חד דגזירו דכ"י וחד דפריעה בצדיק יסו"ע ע"ש ועי' מאורי אור מילה במלכות פריעה ביסוד להעביר ס"מ ונוק' ע"ש לכן מקביל השבעה כפולים בלבנת הספיר שהם יסו"מ אך במקד"מ כתב הז' בכלל הל"ג וז"ל ונמצא כפי הסוד אין כאן אלא שלשים אבל קחשיב ברישא ז' ימים ואח"כ ג' ימים ולמ"ד הוא כללות הכל וכו' ע"ש והוא פלא ולהנ"ל שפיר טפי ודוק והיעב"א: ועמוק אין מראיה מן העור פירש"י לא ידעתי פירושו ועי' ברא"ם ורמב"ן וגור אריה ואולי בדרך דרש נאמר שבא לרמוז הדין דאיתא בנגעים (פ"ב) עזה נראית בגרמני כהה ובכושי כהה נראית עזה ולכן קי"ל לשער באמצעי דוקא (רמב"ם פ"א מה' ט"צ) ונחמד מאד מה שראיתי להג' בעל זית רענן על הילקוט שפי' כונת הילקוט בפסוק ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא מרים נקיית בשר היתה ע"כ ופי' בזה דהוק' לו דתחי' אמר הכתוב והענן סר ומרים מצורעת כשלג א"כ למה כשפנה אהרן אליה כתיב רק והנה מצורעת והיה צריך לגמור כשלג לז"ק תנא מרים נקיית בשר היתה ובכן הגם שבאדם אמצעי הוא כשלג אבל בה בעבור שהיתה נקיית בשר היתה נראית רק מצורעת ולא כשלג ע"כ זכורני מדב"ק ובכן ברמז כתב פה ואם בהרת לבנה היא וא"כ מוכרח שהוא עמוק אבל מודיעך הכתוב שהעומק לא יהיה מהעור שהיא בו וצריך ההשערה בעור אמצעי ולא בו דאם הוא כושי אף שהיא כהה נראית עזה וכן להיפך ולזה אמר אין אחר ועמוק לרמוז עיין לו כדרשתם (ב"ב דקט"ו.) ובן אין לו מדלא אמר ואין לו בן לרמוז עיין הכי נמי אמר תחי' ועמוק ואח"כ סיים אין אחריו לרמוז עיין עליו ובנתק אמר אין מראהו עמוק מן העור כי הנתקים מטמאים בכל מראה וכמ"ש ברמב"ן שם מהתוס' ע"ש ומשמע שאין לשער אלא בעור עצמו לזה כתב תחי' אין כי לית ביה עיין לו וראיתי להג' מהרח"א בס' ישרש יעקב במציעא (דפ"ו.) בההיא דפליגי במתיבתא דרקיעא בספק אם בהרת קדמה לשער לבן או להיפך דהקב"ה אמר טהור ובמתיבתא אמרו טמא מאן נוכח רבה בר נחמני יצאתה נשמתו בטהרה ואמר טהור ע"כ והרמב"ם פסק בה' ט"צ שהוא טמא ע"ש מה שתי' משם ז"ש ומהרש"ח ע"ש ועי' בכ"מ שם ג"כ ישב ולקוצ"ד אסביר הישוב עפ"י מ"ש במק"א (לעיל דע"ד.) והארכתי בזה באגדה דאמר רע"ק לר"ש אני ובוראך מכירים מעלתך שהכונה עפ"י מ"ש האר"י ז"ל בטעם שאין הלכה כב"ש משום שתורתם היא כמו בשמים ומה שהוא בשמים הלכה כך לרוב הרוחני והקדושה בארץ הוא להיפך ולזה התורה לא בשמים כמובן שאדרבה פה להיפך ובכן אדרבה מ"ש הקב"ה שהוא טהור ושכן הוכיח רבה ב"ן בעת פטירתו כי אז הוא שייך לתורת השמים אבל בארץ הוא להיפך וכמובן ובילקוט שמעוני פ' תזריע (סוף סי' תקנ"ג הביא מנזיר דס"ה:) איתא ספק בהרת קדמה טמא ר"י אומר כהה מאי כהה טהור ע"ש: וראה הכהן את הנגע וגו' וראהו הכהן וטמא אותו מה שכפל