אהל יעקב ר

שתקדים החטאת כי אין בך דין מחשבה רעה המצטל"מ ובהדי אורחאי אביא מ"ש הרא"ש במס' ר"ה (עדי"ז:) ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ע"כ והק' הרא"ש דקודם שיחטא מה צריך לרחמים ותירץ בתירוץ שני דמיירי במחשבת ע"ז ואף על גב דכתיב למען תפוס את בית ישראל בלבם היינו לאחר שחטא עונש אותו גם על המחשבה ע"ש ובדב"ק נבוכו המפרשים שהוא היפך הש"ס בקידושין (ל"ט:) ובחולין (קמ"ב.) ועי' להג' ישרש יעקב מ"ש בזה וברור כי דברו בזה המפרשים והיה נראה לישב לקוצ"ד עפ"י מה שזכורני בספרי הדרשנים שכתבו שאם יזדמן לאדם שהיתה כונתו לאכול בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר ואח"כ להיפך נתכון לחזיר ועלה בידו טלה שמחסד ה' ב"ה שלא יצרף המחשבה ההיא אל המעשה כדי לדונו מזיד גמור מחשבה ומעשה ע"ש ומעתה מ"ש רז"ל (קי' מ'.) שמחשבה שעושה פרי הוא מצרפה למעשה היינו כמ"ש רש"י שקיים מחשבתו ההיא ועשה אבל בצורה כזאת לא וידוע כי יש שני מיני מחשבת ע"ז אחד המקבלו עליו באלו"ק והאומר לו אלי אתה ותנא זו לגלויי ארישא כי אפי' שלא בפניו חייב ויש שבדעתו כי ילך למקום פ' אלמוני ששם עובדים ע"ז במין פ' ופ' ושוב לא הלך ועוד נזדמן לו שעבד ע"ז בזבוח וקטור או בשאר עבודות מעשיות שבחשבו שאין בזה סרך ע"ז כלל וכ"ש אם הוא דרך גנאי אזי הע"ז שהיא חמירא שהקב"ה מצרף לו אותה המחשבה שלא עשה עם המעשה הזה שהוא בלא מחשבה ונענש עליה דבזה בשאר עבירות לא חשיבא וכנ"ל אבל כשהוא חושב ללכת לעבוד ע"ז שם ועוד לא קבלה עלויה כלל עד בואו שמה ולא הלך ולא עבד בהא קאמר הרא"ש דלא נענש רק כשעשה מעשה בכל אופן אפי' בלא כונה מצטרפת לו אך הרואה יראה שהוא דוחק כמובן ובאופן אחר יש לישב דיש מחשבה שהיא פורחת במוח האדם ותיכף נתבטלה במוחו כליל ויש מחשבה תקועה בלבו ומתאוה מתי תבוא לידו כמו במחשבת עריות שיש רח"ל שמתאוים שיהא להם תאוה כדרשתם התאוו תאוה בזה בשאר עבירות אינה מצטל"מ (העליתי במק"א לעיל די"ד. במחשבת עריות כי הא יש בזה עונש כי מלבד שמחשב הרבה פעמים דסופו אתי לידי מעשה בשז"ל בחלומו הרע עוד בה באלה שהוא משעבד בחלק הרוחני הרבה וכמ"ש הרמב"ם בפי' האגדה (יומא כ"ט.) הרהורי עבירה קשים וכו') אבל בע"ז מחשבה כזו מצטל"מ אף שלא עבד רק רוצה ללכת לעבוד אבל במחשבה גרידא הפורחת במוחו ונתבטלה במוחו בהא קאמר הרא"ש אני ה' רחום עליו שלא יענש וגם זה דוחק רב שהרי סיים הרא"ש כי רק לאחר שחטא עונש אותו וכו' ונעלם ממני ישוב דב"ק ושוב ראיתי להחיד"א בפת"ע ר"ה די"ט מ"ש וכתב לעיין בקונט' צניף מלוכה להג' בעל משכנות יעקב ע"ש עכ"פ לפי פשטא וסוגיין דעלמא דמחשבת ע"ז היא מצטל"מ ארמוז בזה כוה"כ בפ' ראה והקללה אם לא תשמעו וגו' ללכת אחרי אלקים אחרים אשר לא ידעתם ע"כ וקשה דמאי נפקא מינה אם ידעוה או לא הלא סוף סוף ע"ז היא אך בא הכתוב להודיענו כי לא מיבעיא אם ח"ו קבל עליו ע"ז באלו"ק דהוא חשוב ע"ז גמורה אלא הגם שלא קבלה כלל והא ראיה הם רוצים ללכת אחרי אלקים אחרים לראות