אהל יעקב קצח

הכלי יקר ומ"ש על דב"ק עש"ב והיוצא מזה ממ"ש שבצווי כשאומר שימה פי' שלא ילך ממנו כלום ולזה בתו' תשים לפניהם שלא ישאר כלום ממה שהודעתיך להם ור"ל מגביל הדבר בשלימותו ולזה כשאמר פה ושמו קפיד קרא אף כל דהוא ממנו אבק אחד ממנו לא יעוף רק יהיה אצל המזבח א"כ יחויב מזה שיהיה כולו ובנחת שלא יפזר כדי שלא ילך ממנו מאומה אף אבק אחד וכן יתפרש ג"כ הן גביר שמתיו לך ר"ל לא השארתי שום דבר קטן שלא שמתי בו מהטובה ואח"ז ראיתי בס' הכתב והקבלה שפי' באו"א ומ"ש יותר פשטי בס"ד ודוק: פ' שמיני קרב אל המזבח בתורת כהנים והובא ברש"י שהיה אהרן בוש וירא לגשת אל המזבח אמר לו משה למה אתה בוש וירא כי לכך נבחרת ע"כ והגם דהפשט מובן ועי' להג' מלבים שם וגם האר"י ז"ל דרש פשט כי לכך נבחרת ר"ל בעבור הענוה הגדולה שיש בך ע"כ מכל מקום קצת קשה איך תבוא השאלה לפי דרך זה למה אתה בוש שהרי הוא עניו והיא הסיבה ויש לישב וגם אני הקטן ברגליהם אעבורה לפרש קצת פשטי שאהרן היה בוש בשביל שע"י היה כשלון העגל הגם שמחשבתו טהורה מ"מ העולם לא יודעים מזה ולכן בוש בעיני עצמו וירא מן העם שובזוהו לומר קטיגור יעשה סניגור (בעיקר זה עי' מ"ש הרא"ם פה בסדרין ועי' מ"ש בפ' חקת בד"ה תבוא פרה ומצוה לישב) אך ביומא (כ"ב:) איתא אין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שכן דוד בא מרות המואביה ע"ש ובכן שפיר אמר לו כי לכך נבחרת בשביל שנכשלת בגלוי בזה לזה לך יאתה כי אין מעתה שום יוהרא שתהיה בך חלילא וזה ממך יהיה תרבות לדורות במינוי פרנס אך פירשתי בעוניי עוד בדרך חריף קצת והגם שהראוני אחי החכמים האשכנזים יצ"ו שדרך בזה הג' בעל פנים יפות מ"מ אינו ממש כדברי תלי"ת לזה לא נמנעתי מלהביאו בספרי ועדי בשחק ולהבין אקדים תחי' מה דקי"ל (פסחים פ"ו:) מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול אבל אם הענין דרך שררה ורבנות מסרבין קצת אף לגדול כמ"ש באו"ח סי' נ"ג סט"ו במג"א שם משם התוס' ע"ש והנה בילקוט שמות (וברכות ז'.) איתא בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים ולחד מ"ד הפסיד שניטלה ממנו הכהונה ונתנה לאהרן ע"ש ויש לומר דתרתי איתנהו דע"י בושה הראשונה זכה לקלסתר פנים בזיו האור שניתן לו על הרגע ומשמייא מיהב יהבי משקל לא שקלי (הגם כי זיו הקלסתר קבלו אחר הלוחות מ"מ אחר שזכה בו חשוב כאילו נתן) וכשסרב שנית שאמר שלח נא ביד תשלח אז נאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי ר"ל רק עד עתה ואח"כ הוא יהיה כהן שהיתה ראויה הכהונה לך וניטלה ממנו (הגם שמשמייא לא שקלי היינו בדבר שזכו לו להדייא אבל כשהיה