אהל יעקב קצז

אליו ואזי חלק הרהור הרע שהוא אש זרה נשרף כליל באש הקרבן ונשאר חלק קטן של דין מתוק לקיום עוה"ז והיע"ב ואמ"ת: מסרה והאש על המזבח תוקד בו והאש ירדה מן השמים מהאש יצאו והאש תאכלם ע"כ יש לקשר בס"ד הדברי' ונקדים תחי' מ"ש באבות פ"ה מ"ה בכלל היו"ד נסים לא נצחה הרוח את עמוד העשן ולא כבו הגשמים אש של עצי המערכה הרמב"ם בפי' כתב ולא נצחה הרוח עמוד העשן העולה מן הקרבנות אבל בעת ההקרבה היה האויר נח עכ"ל אולי דדיוקו הוא ממ"ש את עמוד העשן משמע שאחר שעלה העמוד באה הרוח ולא נצחתו שאל"כ היה נקרא שהעמוד נצח הרוח שקדמו שהיה ראוי לכופפו ולא יכול שהעמוד היה חזק נגדו וטעם הנס הוא להודיע שהבל הקרבן המעורב אתו הבל המקריב המתודה עליו עלה לעילא אשה ריח ניחוח ולא פזרתו הרוח וביו"ט אחרון של חג נוטה לצדדין ג"כ היה נשאר עמוד ובהטיתו רומז להם אם השנה גשומה או להיפך וכמ"ש ביומא (דנג:) ובפשטא זכורני במפרשים הטעם שלא יצטערו הכהנים והבעלים מהעשן שהוא מתפזר בעזרה שתהיה העזרה להם כמו בית מאסר והוא כו"פ] ואולי יש לומר שהגם שהוא נס ולא צריך לחפש טעמים מ"מ בדרש שפיר נאה והענין הוא כי במס' יומא (כ"א:) איתא כי אש המזבח אוכלת לחין כיבשין ע"ש וא"כ יש לומר שאפי' שירדו גשמים מ"מ אותה הגחלת שירדה מן השמים רבוצה כארי היא אוכלת כל הגשם היורד אף שיורד על שאר אש המזבח היא לוחכת אותם המים מהם מהר ונשאר אש המזבח לוהב ואולי גם עמוד הענן העולה הרוח הבא עליו היה שואב את אשו ואת מימיו ונפרד ממנו ושוב אין בו הכח לפזר עמוד העשן גם אולי כי זהו הסבה למ"ש במדרש (ויק"ר פ"ו אות ה') על המזבח תוקד עליו לא כתיב אלא תוקד בו האש היה מתוקד בו מאה ושש עשרה שנה עצו לא נשרף נחושתו לא נתך ע"ש והחש' כתבו בזה משם היפ"ת ל"ט במדבר וי"ד שכבשו וי"ג בנוב וחמשי' בגבעון הרי קי"ו כי בשילה היה מזבח של אבנים כמ"ש בזבחים (ס"א:) ע"כ יש לומר שהיא היא הסבה מטעם שהיתה גחלת שמימית והיתה בכחה שהיתה אוכלת את חום אש הטבעית היתר על הקרבן ובכן גם שהיה הקרבן נאכל מהאש מ"מ האש היתרה שהיתה מזקת לנחשת המזבח ועצי שטים שלו ולזה לא נשרף וזה אומרו והאש על המזבח תוקד בו וגם לא תכבה וקשה איך אפשר שתוקד בו ולא ישרף וגם איך לא תכבה כלל אחר שהיה גלוי לאויר השמים וטל ומטר עליו לזה תירץ משום והאש ירדה מן השמים ושלא תטעה כמו האש דמצרים שהיה ברד ואש מתלקחת בו שזה אין בו הסגולה שהוא יאכל אש אחר אחר שהוא טבעי הבא מן להב הברק לזה גמר דפי' והאש ירדה מן השמים היא האוכלת אש אחרת וזה אומרו מהאש יצאו והאש בה"א הידיעה תאכלם גם לאש וממוצא דבר יובן שפי' אש מן השמים הוא הגחלת ובכן הוא התירוץ לתוקד בו ולא ישרף וגם לשלא תכבה כלל אף מזרם וממטר וק"ל: ושמו אצל המזבח בת"ך ושמו כולו ושמו שלא יפזר וכו' ע"כ ועי' להג' מלבים מ"ש ואפשר לומר פשוט עמ"ש במק"א על ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך וכו' וכו' ע"ש ופי' הכונה עפ"י מ"ש במנחות (דנ"ט:) שימה כל דהוא משמע נתינה הוא שיעור ועי' מ"ש בפ' עקב בפסוק לא ישימם בך במ"ש