אהל יעקב קצו

את זה עורו לכהנים ודומה לזה עוד מ"ש הרמב"ם פ"ג מה' שגגות ה"י וז"ל אין יוה"כ ולא החטאת מכפרים אלא על המאמינים בכפרה אבל הבועטין בהן אין מכפרין כיצד היה מבעט והביא חטאתו והוא אומר וכו' אין מכפרין אעפ"י שקרבו כמצותן לא נתכפר וכשיחזור בתשו' מבעיטתו חייב להביא חטאת ע"ש וקשה כיון דזה מבעט להדייא באמירה לפניהם איך הקריבוהו הכהנים אחרי שהוא פסול שהרי מביא אחר אלא לאו דהקרבן כשר גמור הוא ורק לבעלים לא עלה לו לשם חובה ולגבי חובתו של האיש נקרא פסול ולית לן בה הכי נמי באשם דהוא פסול רק לגבי דידיה מצד שהקדים הקרבן אל הכסף פסול הוא לגבי הבעל דוקא [ירדה התורה לסוף דעתו של אדם כי במה שבינו לבין המקום נקל הוא להביא ובכסף השייך לכהנים הוא ידמה ויהרהר שאין זה עיקר הכפרה שהוא רואה כי שאר הקרבנות אין צורך בכסף ולזה יבטיח לתת אח"כ בחושבו שאחר שיקריבו את האשם ונתכפר שוב הוה ליה רק סרך חוב של ממון וכבר פקע עון האיסור מעליו ולזה לא תועיל כלל הכפרה אליו רק בהקדמת הכסף ואח"כ יקרב] והוי כדין הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה ולזה שפיר זכה המזבח בעורה ובזה נתישבו קושית התוס' וקושית המזל שעה כנלע"ד ובודאי דברו בזה הרבה פוס' והיות כי מלאכתי פה אין בה פלפול להלכה רק דרך דרוש וחידוש ופשט הקרוב לדרש לזה לא שמתי לב לפשפש בזה וזה רמז הכתוב אשם הוא אשום אשם לה' דתחי' קאמר אשם הוא ר"ל כולל בכל מציאות שתהיה שחסר מתנאי האשם ובודאי שפי' על הכסף כי כל שאר פסולין ידענו דנפסל ושמם הסתמי פיגול וכו' וכו' אבל זה אשם הוא מ"מ אלא הכפלים אשום אשם לה' כי עדיין מחויב אשם ואשום הוא על מעשה זה ויש להסביר עוד מה טעם שהכהנים יקריבו את האשם אם לא הביא הכסף הוא משום דהרי בלא"ה בעוד שלא קרב על גבי המזבח אין עליו עדיין שם פיסול לאשם דהרי אפשרי הוא שתיכף יתן להם הכסף וחשוב קודם שעיקר הוא ההקרבה על גבי אש המזבח וכיון שעדין לא קרב והביא כסף חשוב הכסף קדים וכשהוא לא הביא והקרבן הוא למעלה כבר אזי בהכרח שהכהן יקריבנו הגם שעדיין לא שלט בו אש המזבח כלל וכמ"ש בזבחים דק"ג והובא ברמב"ם פ"ג מה' פסולי המוקדשין שאפי' דבר פסול ועלה אין מורידין ע"ש וכ"ש הכא שעלה ברשות דאולי ישלם הכסף קודם ההקרבה שהיא העיקר ולכן דינא הוא שאין ראוי לפוסלו וכשר הוא ולכן המזבח בדין זכה בעורו ודוק, ואולי נאמר על דרך הרמז בטעם שהעור יהיה לכהן כי העולה היא באה לכפר על הרהור הלב וכמ"ש בירוש' שבועות (פ"א ה"ו) ועי' בהרמב"ן פ' ויקרא שרמז בזה מש"ה והעולה על רוחכם (בשם המ"ר ויק"ר פ' צו פ"ז אות ג') ע"ש וגם ידוע שהעולה היא כולה בחי' דין וכמ"ש בשעה"כ די"ג ע"ג שכתב כי היא בחי' לאה העליונה כי בה כל בחינת הדינין והגבורות ולכן היו מקריבין עולה תמיד למתק הדינין והגבורות שבה מד"ת אורות ע"ש וידוע כי הכהן מדתו חסד ולכן הכהן המקריב את עולת איש למתק את הדין מעליו ע"י שנשרף הקרבן כליל ונמתק וצריך להשאיר קצת מהדין ולזה נשאר העור שהוא בחי' החיצוניות וזה לא נשרף כי צריך שישאר חלק מהדין ויתמתק ע"י הכהן חסד שיקחנו