אהל יעקב קצה

מדיינין ע"כ דיש לומר דקין והבל פליגי דהוא סבר אסור להקריב אחר שאין בהמ"ק עוד והוו שחוטי חוץ ולסברת הבל היא דשרי להקריב וכסברת ר"י ולזה חלק על אחיו והקריב בעלי חיים ומן השמים הכריעו כסברת ר"י דמקריבין אעפ"י שאין בית והוא רומז על העתיד וליכא מידי דלא רמיז באורייתא והיע"ב: פ' צו עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה הרמב"ם פ"ה מה' מעה"ק ה"ך כתב כל קדשי קדשים שאירע בהם פיסול קודם הפשטן אין עורותיהן לכהנים שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן וכו' ע"כ וראיתי להרב מזל שעה שהק' על זה ממ"ש בפ' הגוזל עצים (דקי"א:) וז"ל אמרי למאי חזי אשם פסול הוא אמר רבא לעורו ע"כ והא כיון דאשם פסול הוא מעיקרו ולא זכה בו המזבח בבשרו היאך יזכו הכהנים בעורו ע"ש והניח בצ"ע ואני הדל לא זכיתי להבין קושיתו דמה לו עם הרמב"ם אחרי דדין זה משנה ערוכה בזבחים (דק"ג:) ובספרא בסדרין פ"ח ותקשי ליה הש"ס וראיתי ג"כ בתוס' בהגוזל ד"ה לעורו הקשו על זה מהא דקתני נולד בו פסול קודם זריקה עורו כיוצא בו אלמא כשהוא עם הבשר ונפסל קודם זריקה יוצא לשריפה והכא אירע בו פסול קודם שחיטה שהובא קודם הכסף ואמאי לא יצא העור לשריפה ע"ש שהניחו בתימא ואנא עניא עבדא דרבנן נראה לי לישב תרוייהו בדרך הדרש קושית התוס' עם קושית הרב ז"ל כי שניהם תלוים זה בזה ויסוד אחד להם והוא דאפשר לומר דמאי דס"ל קודם זריקה עורו כיוצא בו הוא בדבר שפסול בגופו ממש בזה דוקא עורו כיוצא בו אבל הכא באשם שהוא כשר גמור מצד עצמו רק דבר אחר גרם לו הוא שהביאו בעליו את הקרבן קודם הכסף וקרא קפיד על זה שהכסף יהיה תחילה יש לומר פשוט דזה לא יצא לשריפה ומאי דקרי ביה לישנא דפסול פירושו הוא רק לבעלים שלא יצאו בו ידי חובתם וצריך שיביא עוד קרבן אחר שהביא הכסף ותדע אטו אפשר לומר שיהיה הכשלון לכהנים להקריב על המזבח דבר שאח"כ יצא לבית השריפה בשלמא שאר הפסולין התלוים באחרים כלומר בבעלים את זה אפשר להיות והכהנים לא יודעים כלל מזה אבל באשם שתלוי דינו בכסף לכהנים וראו הכהנים שזה לא הביא את הכסף קודם והוא מעכב הקרבן אם הוא פסול גמור איך יקריבוהו הכהנים ויכשלו להביאו לידי שריפה ואין זה תדע מן הקושיא אבל אם פירושו פסול הוא רק מדין חובת בעלים דוקא שלא יצאו יד"ח בו והקרבן הוא כשר ניחא דהכשלון להם ולא לקרבן לזה איתא בזבחים ק"ג עולה שנשחטה שלא לשמה אעפ"י שלא עלתה לבעלים עורה לכהן ובש"ס שם וכן בתורת כהנים עור העולה אשר הקריב אף שלא עלתה לבעלים לשם חובה עורה לכהן ע"ש הנה מובן החי' דזה אין העור שייך לכהנים משום פסול אבל באשם הכשר אלא שלא עלה לבעלים