אהל יעקב קצג

בעבור שהוא רחוק מהרכבה כאחרים היא הסבה שהוא מעמיד ומקיים אחרים מההפסד והמוסר הוא כי כל מה שהוא פחות ההרכב' הוא קיים ומקיים אחרים הדבקי' אליו ולזה אנחנו משעבדים כל ישות שיש בנו שהיא כשהיא לבדה כולה מדבקים אותו להבורא ב"ה האחד האמיתי שאין בו גוף ולא כח בגוף ואז אנחנו חיים חיים האמיתיים ואתם הדבקים בה' חיים כולכם ולזה אוה"ע אינם מביאין חטאת כמ״ש בתו"כ (פ"ך אות קצ"א) והרי הוא כמבואר: או ירמוז עוד פשוט עפ"י ששמעתי מחכם רופא ושמו ד"ר קיליר שהרכבת המלח היא משני מינים שסגולת כל אחד כשהוא נפרד מחלק השני הוא אדרבה ממהר הכליון לדבק בו ובהרכבתם יחד הוא סיבת קיומם והעמדתם גם לדבק בהם וגם זכורני בספרים עוד שהמלח הוא שתי יסודות הפכיות אש ומים ובעבור הרכבתם שהוא פלא נקרא המלח ברית אלקים יען חבורם פלאי ע"כ ובזה ראיתי ברבינו בחיי (פ' ויקרא ע"פ במלח תמלח) שהמלח הוא חסד ודין ע"ש שהוא מתאים עם הנ"ל שהדין לבדו מסוכן וגם חסד לבד שפע הרבה אין בריה יכולה להתקיים אם לנשמה או לגוף כמובן ועי' בזוה"ק ויחי בכח המלח וכו' ע"ש וזהו הרמז במלח על הקרבן להודיעו על השווי במזג הרוחני עם הגשמי בשווי המשקל שיתן חוקו לגוף וכן לנשמה שבזה לא חוטא ויתקיים הגוף ובעיקר הקרבן וטעמו עי' עוד במורה נבוכים מ"ש וירדפוהו בעלי חצים רמב"ן ועיקרים ועוד ועי' בס' תורת העולה להרמ"א ובכוזרי דכ"ב ובשו"ת מהר"מ אלשקר סי' רי"ז באורך ובקונט' דרכי משה להג' צה"ח באורך ובודאי מ"ש הרב בטעם הקרבן הוא רק על דרך דע מה שתשיב אבל בחקי התורה וגזרותיה מי יוכל לחדש טעמים שח"ו בבטול הטעם תתבטל המצוה ולא בא אלא כדי לתת תשו' על המצפצפים ומהגים כאשר תמצא שנתן טעם בשלוח הקן משום רחמים ובחבורו פסק שהאומר כן משתקין אותו שאין זה אלא גזירה כמ"ש התנא ועי' בפ"ה דברכות ובתוי"ט שם והרי גם רמב"ן בפ' תצא כתב טעם לזה ללמדנו הרחמים והחמלה ע"ש הרי שגם כי להלכה טעם זה ליתיה מ"מ יאמר על צד הדרש הכי נמי בטעם הקרבן הוא כן ע"ד האגדה והדרשא תדרש ופשוט: אם עולה קרבנו וגו' זכר תמים יקריבנו פירש"י תמים בלא מום וכן הוא בש"ם (תמו' ד"ו:) ובספרא (אמור כ"ב אות קי"א) כל מום לא יהיה בו אל תתן בו מום ע"כ ופסקה רמב"ם פ"א מה' איסורי מזבח ה"ז שהמטיל מום בקדשים לוקה מקרא הנז' דמפי השמועה למדו זה אזהרה שלא יתן בו מום ואינו לוקה אלא בזמן שבהמ"ק קיים שהרי היה ראוי ליקרב ופסלו אבל בזה"ז אעפ"י שעובר בל"ת אינו לוקה ע"כ וקשה שהרי הרמב"ם גופיה פסק בה' מעה"ק פי"ט הט"ו בדין השוחט ומעלה בחוץ חייב מפני שהיה ראוי להקרב בפנים שהרי מותר להקריב אעפ"י שאין בית ע"ש וכ"כ בה' בית הבחירה פ"ו הט"ו ע"ש א"כ הכא נמי ראוי לקרבן כמו בזמן שבהמ"ק קיים והיה ראוי שיתחייב כשהטיל בו מום והקשיתי זה בבית המדרש ובו בפרק הראני הרה"ג מו"ד כמהר"ר שמואל נ' קיקי ז"ל שקדמני בקושיא זו בס' מזל שעה ושהניח זה בצ"ע ע"כ ולקוצ"ד אפשר לישב קושיא זו בקושיא אחרת כי מצינו שהרמב"ם פסק בה' מעה"ק שם פט"ו הי"א דאין השוחט ומעלה בחוץ חייב רק אם עשה זה המזבח בחוץ והעלה