אהל יעקב קצב

הג' מלבים באילת השחר כלל קנ"ו וז"ל כל מקום שתמצא פועל בתנאי ואח"כ נזכר שנית בלא תנאי אין התנאי מעכב והביא ראיה מהספרא דאיתא שם דבמנחה צריך מלח שאינה שובתת ובשאר קרבנות כל מין מלח כשר בדיעבד והוא מטע"ז שהקרבן יצא בלא תנאי דסתם מורה שהוא רק למצוה ולא לעכב ע"ש והכא נמי בנ"ד כיון דיצא אח"כ הקרבן בעשה שצריך מלח כמו שסיים על כל קרבנך תקריב מנח שלא היה צריך לזה אח"כ שאמר ולא תשבית הכולל הכל ואם הוא בא לעשה היה צריך להקדים העשה ללאו כמו שעשה במנחה אלא לאו שבא להודיע לנתקו להקרבן עצמו מעכובא ואינו רק למצוה וא"כ הקרבן כשר ודוק: ואולי יש לרמוז בענין המלח הבא על קרבן ותחי' נקדים מ"ש הרב המוסקאטו משם מורה נבוכים פמ"ו לשלישי וז"ל בקרבן יש היין ג"כ והלוים הם המדברים בשיר והטוב שבדברים לכוחות הוא הבשר והטוב שבדברים לכח החיוני אשר מבועו הוא בלב היא היין והכח הנפשיי אשר מבועו המוח יערב לו הכלי שיר ומפני זה התקרב כל כח בדברים הנאהבים לו והיה הבשר לקרבן והיין לנסוך והכלי שיר ע"ש וברגליו אעבורה לרמוז עוד דלזה בא המלח על הקרבן והוא להתעוררות גדולה דכמו שהמלח הוא אינו מקבל טעם כידוע זה רק מטעים לאחרים כן הוא דמיון הקרבן כי הוא לא עצמיי רק בא לעורר הרגשות הלב ורעיונות המוח שהזביחה וההקרבה על האש היתה ראויה להיות עליו רק בעל הרחמים החליף ולקח תמורתו מי שאינו מדבר תחתיו וכמ"ש בספר החנוך וז"ל ובשריפת הקרבן ילמד שיכניע את החומר העכור ולשורפו ולבטלו ע"י אש אהבת ה' ע"ש והיות כי המדבר הוא גובר בו הרבה חלק המלח אשר היא העקרית להשכלתו והיא הסבה להשכלת בני האדם קצתם יותר מקצתם אחת מהסבות העיקריות הוא לתגבורת המלח שיש בו יותר עי' בס' נוב"י במהדו"ת בהקדמת הספר שפי' בזה נחמד כונת רז"ל אם היה בנו זריז וממולח בדרך זה ע"ש] ואחר כי אין האדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות כמ"ש רז"ל (סוטה ג'.) וגם בשוגג שנכשל היא הסבה הוא אותו רוח הפזיז ומהיר שיש בו שהוא רוח שטות שלא נתן לו לב לדעת ולזה נכשל בשוגג ומה נעים מה שפי' מהר"ש פרימו בכונת הכתוב נפש כי תחטא הסבה שחטאה הוא משום שכבר ומעלה מעל ע"ש הורה בזה שאין בו מלח ההשכלה הראויה לאדם המיושב ולזה נמשל כבהמות וחטא ולזה נצטוה כשיביא הקרבן של בהמה שאין בו חלקי מלח והוא בא תמורתו וחליפתו צריך להניח עליו מלח המעוררו ברשת האולת והשגעון שהיה לו גם יש לרמוז עוד מלבד זה שבא המלח ג"כ בשביל שיתעורר לשעבד עצמו כליל להיוצר ב"ה לעד כי בקרבן יש בו שלשת החלקים הצומח הוא ע"י עצי המערכה והדומם הוא ע"י המלח וכמ"ש בחסד לאברהם אזולאי והקרבן הוא נקרא ג"כ גדולי קרקע כמ"ש התוס' (ב"מ דפ"ט. ד"ה גדולי קרקע) בהפרש בין גדולו מן הארץ לגדולי קרקע וגם נקרא קודם השחיטה חי שאינו מדבר ואחר השחיט' הוא דומם הרי הדצ"ח כלולים בהקרבה עם הבעלים המקריבים אותו ויודעים שהוא בא תחתיהם הרי דצח"ם שלם לזה הוצרך לפזר עליו מלח כליל וכמ"ש רמב"ם כדרך שמולחין לצלי שזה הוא יסוד נבדל לגמרי מהדצח"מ שאין בו הרכבה כלל ואדרבה