אהל יעקב קצא

וה' בהיכל קדשו ושפיר תרגם שכינתא דה' ביננא כי זה מלאך שאדוניו אתו עש"ב. ובזה יתאים התרגום ינהר ה' שכינתיה המורה כדעת רמב"ם עם מ"ש ילך נא ה' בקרבנו שתרגם שכינתיה וכמובן וקשרתי הדברים עפ"י הקדמת האר"י זצ"ל (ע"ל דס"ו וע"ג עג"ד) והנה רז"ל כתבו בפסוק ואל משה אמר עלה אל ה' זה מט"ט ששמו כשם רבו ע"ש והכא נמי נימא אדסמיך ליה קאי ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד משום כבוד ה' מלא את המשכן לכן ויקרא אל משה הקורא הוא כבוד ה' שהוא כבוד הנברא שבו מתלבש ה' קרא אל משה ואח"כ וידבר ה' אליו ממש ותמצא הרבה בכתוב כי שם כבוד נאמר על הנבר' שהרי הנשמ' נקראת כבוד ככתוב בפ' ויחי בקהלם אל תחד כבודי שפירושו הנשמה וכן עורה כבודי והרבה מזה ועי' בסה"ק שופרי' דיעקב בפסוק קול לו קול אליו, מ"ש ע"ש ועי' בתחי' ש' רוה"ק ומשם באר"ה ומ"מ אסור לנו להכריע בזה נגד אור העולם הרמב"ן ורק רמזתי בזה עפ"י דב"ק דהרמב"ם עם הקדמת האר"י ואם טעיתי ח"ו דברי כלא חשיבין והיעב"א: על כל קרבנך תקריב מלח הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח כתב וז"ל הקריב בלא מלח כלל לוקה דכתיב ולא תשבית מלח ברית אלקיך ואעפ"י שלוקה הקרבן כשר והורצה חוץ מן המנח' שהמלח מעכב דכתי' ולא תשבית מלח מעל מנחתך ע"כ וכתב הכ"מ שכן משמע מפשט הכתו' על כל קרבנך תקריב מלח למצוה, ולא לעכב אבל במנחה שכתב ולא תשבית משמע לעכב ובלח"מ וכן בס' עץ החיים להג' אבואלעפיא תמהו שהרי כתב רבינו על כל הקרבנות אם הקריב בלא מלח לוקה מדכתיב ולא תשבית מלח א"כ קרא דלא תשבית בכל הקרבנות מיירי ומאי שנא מנחה שהמלח מעכב ובשאר הקרבנות אינו מעכב רק למצוה מאחר דאינהו נמי לא תשבית נאמר בהם וצ"ע עכ"ל ולקוצ"ד היה נראה לי לישב דהגם דפשוט הוא דקרא דלא תשבית בכל הקרבנות מיירי ועם שבכתוב כתיב מעל מנחתך מ"מ כל הקרבנו' נמי דכוותה וצריכים מלח ועובר בלאו מלבד המ"ע שבטל ג"כ לאו אית ביה ולוק' אם הקריב בלא מלח וזה כולל בכל הקרבנות וכמ"ש בפי"ט מה' סנהדרין בסתם המקריב בלא מלח ע"ש מ"מ ההפרש הוא זה להכשרת הקרבן בשעבר ולא מלח דבקרבן כשר ולא במנחה והטעם הוא דבשלמא בקרבן מנחה שהקדים הקרא הצווי תחי' במ"ע וכתב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ואחריו סיים בלאו דלא תשבית מלח וגו' מעל מנחתך ואחר הלאו החמור מעשה (יבמות ז') אחר העשה הוא בא להדגיש שהוא לעכובא על גוף המנחה והכשרתה שהוא מעכב בה משא"כ בקרבן דלא תשבית מלח הן אמת שכולל גם הקרבן אבל בא הלאו תחי' ואח"כ כתב העשה דידיה על כל קרבנך תקריב מלח אדרבה זה מורה כי הגם שכתבתי לך בו הלאו היינו לענין העבירה שעבר על הלאו אבל לגוף הקרבן נתקיה הכתוב מעכובא שלא יפסל בלא מלח כלל רק לעשה ונשאר הלאו והעשה על הבעלים שעברו על זה אבל הקרבן כשר בדיעבד ואולי יש לדחוק דגם כונת הרכ"מ כן היא שכתב דבמנח' כתיב ולא תשבית הכונה שאחר הלאו לא אמר העשה ובקרבן להיפך שאמר העשה אחר הלאו ודוחק אבל הישוב משמע שהוא נכון ולק"מ ומצאתי און לי בחילוק דנא ממ״ש